פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם פט:ה

ואחר חצות עמ״א תיקן בזה דוודאי מן הדין בטעה עכ״פ רשות להתפלל כל היום אף שלא בזמן תפלה אלא דמן הדין מנחה מתחלת שבע רק מפני שאין בקיאים אסרו אפי׳ דיעבד מ״מ אסור להתפלל שחרית כי הגיע מדינא מנחה והיא קודמת לכן בהכרח ימתין חצי שעה ואף הר״מ ז״ל בפ״ג מה״ת ה״ט עבר חצי היום יתפלל מנחה ואח״כ שחרית כמ״ש הכ״מ חצי היום וח״ש אע״ג לכתחלה זמנה מט׳ ומחצה להה״מ כיון דלא התפלל שחרית דיעבד הוי ויקדם מנחה למהר להתפלל שחרית אח״כ. והנה אלמה לא הונח לאדון ז״ל דרך הב׳ מרשב״א וכ״ת דנמשך אחר הרא״ש וטור תמיד הר״ב בהג״ה ורי״ף ורא״ש כתבו והיכא דטעי וצלי אלמא מדין טעה למדו וכדרך הא׳ וכמ״ש הפר״ח (עט״ז א׳) דא בורכא דהא אודי ליה להמחבר בעבר ואולי מדלא כתב הר״ב בהג״ה מפלג המנחה ואילך לא יתפלל שחרית ע׳ סימן רל״ג למנהגינו יע״ש ש״מ דמתפלל שחרית כל שלא ביטל ב׳ תפלות אף שעבר מנחה דלא כלבוש בק״ח ושם יבואר אי״ה א״כ הטעם דזמן מנחה באמת מתחלת שבע וסובר הייתי לומר דלרא״ש וטור ברל״ג אפשר כן הוא דיעבד יצא מתחלת שבע וזמנה לכתחלה משש ומחצה וכמ״ש הפר״ח בליקוטים רל״ג (ומ״ש שם להר״מ בפ״ג ה״ט כן זה א״י דבהלכה ב׳ מבואר דמשש ומחצה דיעבד לא עמ״א רל״ו א׳) ואיננו צורך דאף להר״מ כן כיון דמן הדין מתחיל מתחלת שבע. והנה י״ל דמדהשמיט המחבר לאחר חצות די״ל דב׳ הדרכים אמת כמ״ש בט״ז ולז״א להר״ב יש לו טעם דמנחה מדינא ומנה מתחלת שבע וא״כ איך יעשה והבן זה: