פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם פט:ג

והאיר עמ״א הנה המעיין בטור לכאורה שלשה זמנים האיר לכתחלה ונץ וותיקין דיעבד ע״ה וכן כתוב בחידושי ועתה ראיתי בפר״ח כ״כ וע׳ נ״ץ בדברי ב״י צ״ע יע״ש ואמנם משמע בב״י שסובר כרא״ש בר״פ ת״ת אם התפלל מע״ה והאיר יצא דיעבד הא קודם האיר דיעבד לא ובסעיף ח׳ אבוה דשמואל ולוי בדרך התירו לכתחלה מע״ה ממש ונמצא אין שוין דיעבד בביתו עם לכתחלה בדרך ובסי׳ נ״ח בק״ש השוה בסעיף ג״ד יע״ש ובחידושי מזה. ועתוס׳ ברכות למ״ד א־ ד״ה אבוה מקדמי קודם נץ ולא כתבו קודם האיר ש״מ דרק ב׳ זמנים יש (ואם נאמר האיר עם יכיר ד״א חד זמן א״ש) ומ״מ מ״ש רי״ו א״י למה הא הרא״ש כ״כ וכמ״ש באר הגולה ב׳ ומ״ש הפוסקים כתבו מע״ה א״י מי המה הרא״ש כתב האיר יע״ש. זולת הר״מ ז״ל פ״א מתפלה ה״ז אם התפלל בשעת הדחק מע״ה יצא והיינו בדרך כמ״ש הכ״מ והגמי״י ו׳ ומינה הא שלא בדחק דיעבד לא יצא ומש״ה נקיט לה דיעבד דבדרך ודחק לכתחלה נמי וע׳ לבוש הקשה נ״ץ בס״ח משמע דחק לכתחלה ובס״א כתב דחק דיעבד דווקא והנה היה לו להקשות דבדחק אף מע״ה בלא האיר יצא אלא י״ל דחק בביתו היינו קצת טורח וכדומה הא בלא שום טורח כלל אף דיעבד סובר דא״י דמזיד הוא ובדרך התירו לכתחלה נמי מע״ה ומ״מ א״י מהיכן למד כך דמהר״מ שם דאם התפלל בדחק דיעבד יצא הא בלא דחק לא היינו מע״ה. הא האיר אפשר דיעבד בלא דחק יצא ובפשיטות דברי הרא״ש ז״ל. ומ״ש המ״א דאין טעות המצוי רק בסוף חודש וביוה״כ לא היה הטעות וע׳ הרע״ב ותי״ט בפ״ג דיומא ועפר״ח. ותרל״ג אות א׳ כוונתו יע״ש: