פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם פז:א

אפי׳ עמ״א הביא הרא״ש ורמב״ם אחשוב אני שכיון בכאן כוונה אחת כמו שאגיד כי בטור הרי הן כצוא״ה והרא״ש כתב דמיוחדין הרי הן כבה״כ ובר״מ פ״ג מק״ש הי״ב הרי הן כבה״כ וסתמא כפירושו ברא״ש אע״פ שלא הזכיר תיבת מיוחדין (מש״ה אקדמי׳ לרא״ש דמבואר כך) והמעיין בפרישה יראה שיש לכ״א קולא וחומרא לטור דהוי כצואה קולא במתכות וזכוכית דאין מזוהם ונבלע כ״כ שרי וחומרא בחרס אע״פ שאין מיוחדין כ״א גם לתשמיש אחר מוזהמין הם וכצואה הם ולרא״ש ור״מ במיוחדין הוי כבה״כ ואפי׳ זכוכית דלא בלע כלל (עב״י) נמי הוי כבה״כ ולא עדיפי מספסל נקוב בפ״ג למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה (ר״ל לפרישה כחדש ד״א ולהט״ז ומ״א ג״כ כישן יע״ש) ובאין מיוחדין בשל חרס נמי שרי לכן אמר דאין כן כי עיקר כרא״ש ור״מ דמטעם דהוי כבית הכסא במיוחדין לכך ואפ״ה בזכוכית ומתכות שרי כמ״ש הב״י כיון דלא בלע כלל אין דין ביה״כ עליו ול״ד לספסל נקוב בפ״ג דצורתו מוכיח עליו משא״כ כלי זכוכית ומתכות (עי״ד ק״ה וס״ח כל שאין אחר מהלך י״ל אין בולע בכבוש כלל) שם כלי עליה וכיון דלא בלע כלל לפעמים נמלך ומשתמש תשמיש אחר אף במיוחדין אין דין ביה״כ עליהם והמחבר דנקיט מרחיקין כמו מצואה אין הכרע וי״ל הטעם כבה״כ ומש״ה אם אין מיוחדין שריין אף חרס ובלוע הרבה דמ״מ מכוסה בדופני הכלי וכסות קרינן ביה וה״ה מ״ר אם מיוחדין ומטיל רביעית מים אין דין בה״כ עליהם דמבטלן מיד ועט״ז א׳ מ״ש מזה ובלשון הרא״ש ז״ל יע״ש: