פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם עד:ה

למעלה עמ״א הרשב״א כ״כ אעיניו רואות ותי׳ שהם חוץ למים ומסתכל לחוץ ולמד הב״י בע״ה מזה דעוצם עיניו שרי (ואפי׳ תוך המים) והר״ב שלמד מזה ללבו חוץ הא בהכרח לבו רואה ועפר״ח ובחדושינו הארכנו וי׳ל דהר״ב למד זה ממ״ש הרשב״א דלבו תוך המים משמע חוץ שרי ואפשר דלבו רואה רק דרבנן כמ״ש בט״ז וכל שהוא חוץ למים כהפסקה הוי משא״כ עיניו רואות ד״ת אפי׳ בעששית ע״כ עוצם מהני ולב״ח ומ״א י״ל עוצם מדרבנן אסור וכל שעיניו חוץ למים לא גזרו כנ״ל והבן זה. וזה שהראה לע״ד אות ט׳: