פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם ז:א

לברך עמ״א דעתו שאין מברך כ״א פ״א ספק ברכות להקל ועט״ז ב׳ וזה פי׳ ספק ברכות לקולא או דרבנן הם וספקן לקולא או דשמא עובר על לא תשא ואי״ה יבואר ברט״ו ובמקום אחר עוד: ומ״ש היוצא מביה״כ אי צריך ג״פ עמש״ל בסי׳ ז׳ אות ח״י. ועיין סי׳ קס״ה ס״א משמע דא״צ לערות ג״פ כ״כ א״ד בסי׳ ד׳ אות י״ב דאל״כ כיון שצריך ג״פ מיד אחר רחיצה א׳ יאמר א״י דלר״ר בעינן ג״פ וי״ל קטנים. ועיין סי׳ רכ״ז במ״א ב׳ מבואר היוצא מביה׳כ דוקא כשעשה צרכיו צריך נטילה הא לא״ה אף מקבוע א׳צ נטילה וה״ה יוצא ממרחץ שרחץ שם ובא״ר שם אות ו׳ והיינו דלגדולים אע״פ שלא קנח כלל צריך ליטול ידיו משום ר״ר היוצא מביה״כ אבל יכול לברך א״י בלא נט״י כיון דלא קינח ולקטנים אף מקבוע א״צ ליטול ידיו משום ר״ר אא״כ שפשף צריך ליפול ידיו המטונפות יע״ש ומיהו י״ל להמ״א ברכ״ז ב׳ דהיוצא מביה״כ קבוע בלא עשה צרכיו צריך ליטול ידיו משום ר״ר ששורה שם ונדבק בידיו וכשעשה צרכיו אף בלא קנח אסור לומר הברכה הואיל ועשה צרכיו וכ״מ בב״ח כאן דיש אומרים לגדולים א״י ולא לקטנים כי לגדולים בלא קנוח צריך נטילה שעשה צרכיו (לא משום ר״ר לבד) ובזה לא מצינו חולק עליהם ולקטנים בלא בית הכסא אם שפשף צריך מדינא ליטול ידיו לברכה ואם לא שפשף ולא נגע בגופו כלל (עיין לבוש) א״צ נטילה כי אם משום הכון כמ״ש כאן ס״ב. עיין סי׳ ו׳ ברכת א״י בסידור תפלה של המדקדק הגדול מהור״ר שלמה הענא ז״ל אחד בפתח כל דהו וזה להב״י בב׳ הפירושים יע״ש משא״כ לפ״ז שם א׳ המיוחד פה והשני עבור י״ל אחר בקמץ ועיין רש״י כמעט שכב אחד העם באבימלך ועיין בקונטרס קורי עכביש. שם לפני כסא הכ״ף דגושה דלא כציר כי מלת לפני עומדת בטעם יע״ש: מ״ש בסי׳ ו׳ במ״א וט״ז על פירש״י ברכות ס׳ ב׳ יפתח הנה תראה הציון שם אם יפתח אחד מהחללים אם יסתם אחד מהם מן הנקבים כי בנקבים שייך א׳ מהם משא״כ חללים לכאורה ל״ש יפתח חלל א׳ כי האבר שייך בו יפתח ורש״י גורם חללים לא חלולים ואין מוזכר בכח המאמר האבר כלל. לזה פי׳ דשפיר י״ל דיפתח אחלל קאי שיפתח יותר וז״ש יפתח קאי אחללים כמו יסתם אנקבים לא אאבר דל״ג נקובים ה״ה חלולים ל״ג ועמ״ש בסי׳ ו׳ בט״ז ומ״א מזה וכאן אין להאריך. מלת אי בצירי כמ״ש בסימן ו׳ בשם עט״ז ובסדור תפלה של הענא בחירק וא״י למה. דקדוק מלת אפשר יבוא אי״ה:

מדברי מ״א רכ״ז ב׳ מוכח שאם עשה צרכיו ונפל ידיו ושמע רעם שמפסיק ומברך שכוחו כו׳ ואח״כ אשר יצר וכ״כ א״ר שם והנה ברכת השבח תקנו ז״ל תכיפה תכ״ד ולאחר כ״ד יש דיעות אי מברך כו׳ ר״ן סוף פ״ק דפסחים סובר שאין מברך וט״ז ברכ״ז שמברך ועיין פר״ח מ״ו ס״ב וא״י לא תקנו ביה תכיפה כי א״א שצריך ליטול ידיו תחלה והוא יותר מכ״ד ולכן מברך כל היום והוא ג״כ שבח שבגופו גם כעין נהנין ע׳ סי׳ מ״ו ס״ב בפר״ח משא״כ שבח שחוץ לגופו י״ל לאחר כ״ד אין מברך כלל ואי״ה יבואר עוד ברכ״ז ובפתיחה לה׳ ברכות. בביאורי לטור פירשנו דלרא״ש אין מברך לר״ר אלא דוקא במטונף וא״ש מ״א ד׳ י״ג והבן: