פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרצ:ו

לא עמ״א יש בכאן מקום עיון ובא״ר ה׳ הרגיש בזה כי הב״י הביא תשובת הרשב״א תס״ז וש״ל הטעם שאין לקרות בחומש שאין מכוין לש״ץ וא״י י״ח דהוי כמו ע״פ ובשם א״ח כתב נהגו לגעור מי שמסייע ע״פ לחזן שאחרים יתנו לב לזה שקורא ע״פ יע״ש ואם באנו להשוות דברי הרשב״א וש״ל עם הא״ח י״ל בב׳ פנים א׳ דיש לחלק בקורא ע״פ דיודע שא״י י״ח ומכוין מלה במלה לש״ץ אלא שאחרים אין שומעין משא״כ בחומש הוא עצמו אין יוצא דסומך על קריאתו בחומש או דא״ח מיידי דהוא כבר יצא י״ח ובא לסייע אח״כ לש״ץ בע״פ וגוערין בו שאחרים יכוונו לזה שקורא בע״פ והרשב״א אפשר מיירי בלחש אפ״ה לא יקרא בחומש וכ״ג מקמ״ו בב״י וש״ע שם דפ׳ זכור ד״ת צריך לכוין ולשמוע מש״ץ ומגילה דברי קבלה בפ׳ זכור ושם יש חולקין וסוברים דאין שום קריאה ד״ת משא״כ מגילה ד״ק. ומסידור לשון הר״ב בהג״ה וכ״ן כו׳ משמע דשוה לקורא בחומש גם מ״ש ולכ״ן אותן הפסוקים כו׳ מלת ולכן אין לה קשר עם מ״ש לא יסייע ע״פ שהוא מב״י בשם א״ח ואותן הפסוקים הוא בב״י בשם ש״ל והטעם דחומש הוי ע״פ וכל זה צ״ע: