פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרעט

בע״ש עמ״א חילק בין איש דלא מיתסר בהדלקת נר שבת דיוכל להדליק נ״ח אח״כ אבל אשה דרכה לקבל שבת אסורה להדליק נ״ח וזה דעת הלבוש ועט״ז מזה ועא״ר בזה י״ל לכאורה דקיי״ל כל מילי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח וא״כ אם קבל שבת בפירוש צ״ע איך יאמר לאחר להדליק בשבילו דנראה מטעם שליחות והא איהו כבר קבל שבת וי״ל דלאו שליחות ממש הוי כיון שממונו הוא ואחר מעשה קוף עביד ומ״מ ברכות איך מברך אחר ואף שומע כעונה צ״ע. ועסי׳ תרע״ו במ״א אות ד׳ (ט״ס תרע״ז) והנה ב׳ ברכות שהחיינו ונסים ובליל ב׳ נסים יוכל לברך בעצמו כמו הרואה כבסי׳ תרע״ו ס״ג:

בעוד עמ״א אחר פלג המנחה ומשמע שצריך ליתן שמן בנר שידליק בצ״ה שיעור ח״ש ועסי׳ תרע״ב ולבוש כאן כתב בפי׳ שהרי הנר ידלוק אחר השקיעה וצ״ע שאין העולם נזהרין כמדומה בזה ע״כ ראוי ליזהר שיתן שמן או נר גדול שידליק ח״ש בצ״ה וצ״ע ועסי׳ תרע״ג בט״ז ט׳: