פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרעג:א

כשרים עמ״א. מ״ש לא להשתמש ט״ס וצ״ל לא לשמש כי השמש אצל הנרות רשאי להשתמש בו ועא״ר שעוה מעכו״ם אין ליקח עט״ז י׳ עסי׳ קנ״ד עכבר בשמן מאוס הוא עט״ז כאן א׳:

אמר הכותב יש לי קצת פרטי דינים אעתיקם פה בעזה״י. שמן ערלה ותרומה טמאה צ״ע אם נימא כתותי שיעוריה דבעי ח״ש א״ד כל להדליק שרי ועיין בשס״ה בלחי ובתוס׳ עירובין ואיסור הנאה שריין במצות אף דרבנן דלאו ליהנות נתנו דלא קיי״ל בזה כהרז״ה ז״ל ר״ה כ״ח דוקא מצות ד״ת ה״ה דרבנן לאו ליהנות נתנו ושופר ולולב ביום ב׳ בנדר הנאה יוצא בו. (שמנים האסורים בשבת מדליקין בחנוכה אמשנה קאי ואיסורי הנאה לא הוזכרו במשנה) ובמקום שמשימין חמאה בחלב ועושין נרות שרי להדליק נ״ח דלאו ליהנות נתנו עשו״ת ש׳א. ובא״ר אות א׳ והנה בשבת קיי״ל אין בישול אחר בישול ובב״ח כתבתי בפריי דיש בישול אחר בישול בין בלח וביבש (ובשבת בלח צונן י״א דיש בישול אחר בישול עסי׳ שי״ח) היינו בכ״א לבדו ולערבם חד בנ״ט ע״י הבישול משא״כ כשכבר מבושלים ומעורבין יחד בנ״ט ונצטנן י״ל דתו אין עובר בבישולו אח״כ ביבש כי האי דחמאה בחלב או בקדירה ב״י ועי״ד פ״ז בש״ך ח״י ופריי שם. שעוה כו׳ עט״ז א׳ ואות י׳ וקכ״ד מזה: