פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרנח:יב

המצוה כתקנה עמ״א שצריך ליתן לחבירו במתנה ע״מ להחזיר לו במתנה שיאמר אחר כך חבירו לו אני נותן לך אתרוג זה במתנה שיהא שלך לעולם ואין כ״א בקי בזה ע׳ סעיף ג׳ וכ״ש בסתם די״ל דאין ברירה בד״ת ובפרט ביום ראשון ע׳ אות י׳ ומה״ט אף שיש ב׳ בתי כנסיות בעיר יש לכ״א לקנות לולב לעצמו לא שותפות אבל לטעם ניענועים בהלל שצריך לומר עם הציבור כשיש ב׳ בתי כנסיות שפיר דמי. ובשעת ברכה כ״א ינענע כהלכתו. והנה בזכרים שיש להם י״ג שנים ולא ידעינן אי הביאו ב׳ שערות דספק תורה לחומרא כבסימן קצ״ט במ״א ז׳ ולמ״ש בס״ז לדיעה א׳ בסתם קנה מן התורה בדעת אחרת מקנה אותו ואקנויי לא מקני מן התורה רק מדרבנן וא״י בי״ט א׳ עכ״פ לדיעה א׳ וא״כ צ״ע טובא ואף שי״ל דהוי ס״ס אין עושין לכתחלה ס״ס וכ״ש מי שיש לו בן הגיע לחינוך שצריך לקנות לו לולב בי״ט א׳ וב׳ מהכרח מה״ט דאמרן עי׳ סי׳ תרנ״ז: עוד י״ל מתנה על מנת להחזיר הא לא מצי לאכלו ובעינן אתרוג ראוי לאכילה דוקא כבסי׳ תרמ״ט אתרוג תרומה טמאה וכדומה וע׳ סוכה ל״ה ואי״ה יבואר במ״א. וי״ל כל שראוי לאכילה לשום אדם שפיר כתרומה טהורה לישראל סוכה ל״ד ב׳ וע׳ רש״י ובר״מ פ״ח ה״ב משמע אף שאין לו בן בתו כהן והבן: