פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרנג:א

נ״ל עמ״א דהדס בשבת אסור להריח בו כבסי׳ תרס״ה אתרוג הוקצה כל ז׳ אף בשבת ה״ה הדס ואתרוג מותר להריח בשבת תרנ״ח אות א׳ דבחול נכון שלא להריח דלמצוה עביד משא״כ בשבת וחולק על הט״ז שם אות ד׳ ועט״ז כאן ומ״ש שם ומ״ש ראיה מסמ״ק הובא בב״י אותם המריחים בשעת נטילה מנהג שטות משמע הא בשאר היום רשאי להריח ומברך עליו לכאורה שם משמע כט״ז דבשעת נטילה אין זכור מברכה לברך הנותן ריח טוב בפירות הא בשאר היום מברך דפסק כאבי העזרי יע״ש ועט״ז. ואפשר דאין זכור מברכה דאי הוי זכור היה מברך על פרי אחד ומוציא זה וטוב למנוע בשעת נטילה דייקא הא אח״כ מברך וצ״ע. ועמ״ש אי״ה באות א׳ מזה וע׳ א״ר:

שרי עמ״א בתרל״ח אות ב׳ סוכה משנה שעברת שרי ה״ה לולב כה״ג שרי. ובאות ג׳ תשמישי מצוה קילא טפי ע׳ סי׳ כ״א ותרס״ד סעיף ח׳ וט׳ ועיין לבוש א׳ מהמינים הללו דהכין להושענא ולא אגבהה למיפק בה שרי בהנאה ועט״ז תרס״ה אות א׳ הביא הגירסא בשם הנ״א פ״ד דביצה ולא אגד״ה וכ״ה בב״י שם אבל כאן הביא הב״י ולא אגב״ה וכ״ה בהג״א שם ולא אגבה ועסי׳ מ״ב במ״א ז׳ דתשמישי מצוה לכ״ע אפי׳ עשאן לכך לא הוקצה ולפ״ז א״ש כל המינים אפי׳ אתרוג כו׳ אמנם י״ל שיש חילוק בין י״ט מטעם מוקצה דהסיח מדעתו כל שעשה מה שמוטל עליו איתקצי מדעתו עכ״פ אע״ג דהזמנה לאו מילתא הוא כה״ג וכל דלא אגבהה למיפק ביה היינו בחה״מ דל״ש מוקצה מדעתו אם אגדיה לערבה והדס עם לולב ולא יצא בו הזמנה לאו מילתא הוא א״כ אתרוג בי״ט א׳ אסור וא״ש מ״ש הב״י כאן וחזר וכתבו בתרס״ה בשני גרסאות כדכתיבנא ועדיין צ״ע ואי״ה בתרס״ה יבואר עוד ע׳ א״ז ובא״ר די״ו יברך קודם י״ט ויכוין על י״ט באתרוג צ״ע דשינה הוי הפסק והיסח הדעת ולא מהני כונה בזה. ומ״ש בהושענא רבה מותר להריח בהדס ובאתרוג יבואר אי״ה בתרס״ה:

נסתפקתי אתרוג והדס במחובר בעציץ מלא עפר וגדל שם אי יי״ח לקיחה הואיל ומחובר הוא ועיין סוכה ל״ז ב׳ אתרוג במחובר והדס במחובר ופירש״י שם. עסי׳ תרל״ח במ״א י׳ וע׳ חה״ר בסוכה שם: