פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרנב

יטלנו עיין מ״א היינו בה׳ שאר הימים יטול בלא ברכה דאין טורח ליטול וכה״ג ר״פ נישייליה ולעיל בניענועים דאין טורח מחמירין עב״י תרנ״א ובה׳ יום ראשון עסי׳ ס״ז אי מברכין ובס״ז הארכתי וא״כ גם ביום ראשון ב״ה נוטל בלא ברכה ובשאר הימים אסור בודאי לברך ועובר על לא תשא עיין סימן רט״ו ועא״ר ואי״ה בתרס״א יבואר עוד עסי׳ תרנ״א כ״ח ושמ״ב והבן:

משתנץ עמ״א דל״ת דוקא באנוס מההיא דהשכים לדרך קמ״ל אף בלא אונס עבר ובטלו מע״ה יצא וער״מ ז״ל פי׳ המשנה ומגילה מע״ה למי שעבר ועשה בעת הצורך הגדול ויראה או בעת הצורך הגדול דעבר אף בלא צורך יצא דיעבד ובצורך גדול לכתחלה:

גם ע׳ מ״א בטור דל״ד לתפילין וס״ת דאסור לאחוז בתפלה דמטריד משא״כ לולב דמצוה לקיחה ומשום חביב מצוה לא מטריד ועפרש״י ז״ל סוכה מ״א ב׳:

ודע דאיתא התם לנחם ע׳ א״ר שמת במועד וי״ל קודם ולא נהג אבילות דחברים באים אצלו. והנה בר״מ ז״ל פ״ז הכ״ד השמיט קורא בתורה ונ״ל מניחו לארץ והשמיט ק״ש והנה ק״ש י״ל דשרי תפילין ג״כ דפסוק אחד יכול לכוין רק תפלה קמ״ל לולב שרי ע׳ סי׳ צ״ו ס״א וסימן ס״ג הכתף יע״ש ובפר״ח וקורא בתורה כפירש״י ז״ל גולל שצריך לאחוז בעמודים ולבקר חולים לניחום אבלים (חבירים באים אצלו) לחבב המצות ומיהו י״ל דברייתא אשמעינן אע״ג דמניחו לארץ אין בו מוקצה בי״ט דלא כירושלמי ובירושלמי שם הגי׳ נותנו לחבירו ועמ״א תרנ״א אות כ״ח וע׳ בכפות תמרים:

אסור עמ״א עתוס׳ סוכה מ״ו ב׳ ד״ה אתרוג הוקשה להם ר״ח איך מסביל באתרוג בי״ט ב׳ ונפיק הא אסור לאכול קודם נט״ל ומאי קושיא דילמא טעימה כו׳ ועא״ר. וע׳ רש״י ל״ח א׳ יטול כ״ש אם שכח ולא פי׳ דטעים מידי כי חלש לבו וצריך להפסיק ש״מ לכאורה טעימה אסור. עחה״ר שם דדייק מדתנן בא בדרך ולא אמר לא נטל שחרית יטול ע״ש וי״ל דילמא אגב אורחין אשמעינן דאין בידו הא יצויר שיש וכב״ה ביצה י״ב דמותר מתוך יע״ש. א״נ טעימה מותר ש״מ טעימה אסור ושכח כפירש״י ז״ל וזה שרמז ז״ל כדכתיבנא: