פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרנא:כה

ואם ע׳ מ״א ז״ל הגמי״י (ט״ס הגמרא) פ״ז ה״ו אות ז׳ עמ״א הר״מ ז״ל נטלן א׳ א׳ יצא וע״ז כתב רבי׳ שמחה שאם שח חוזר ומברך והיינו דר״ש לשיטתיה וא״כ לכאורה הר״ב זיכה שטרא לבי תרי דבתקצ״ב פסק דסח בין מיושב למעומד אין חוזר דחדא מצוה היא והתחיל בה ול״ד לתפילין דב׳ מצות הן ואמאי כאן ג״כ חדא מצוה מנחות ס״ב א׳ למה חוזר ומברך ותירץ דא״ח כתב בשם הראב״ד בשנוטלן א׳ א׳ חוזר ומברך אף דלא סח עב״י לכן פסק רמ״א עכ״פ בסח דחוזר ומברך ויראה דהוי בעין ס״ס שמא כראב״ד ושמא בתקיעות ג״כ חוזר בסח. ועב״י בשם א״ח בשם הראב״ד הואיל ואין אגודים יחד הלשון קשה דא״כ אתרוג לעולם יברך בפ״ע וע״כ לומר ג׳ מינין אלו דמצוה לאוגדן אף לרבנן והוא לא אגדן ונטלו א׳ א׳ מברך על כל א׳ ולכאורה לפ״ז על אתרוג דמצ״ה ביד שמאל דוקא אין חוזר ומברך אף בסח וסתימת הר״ב וכן בלבוש דאף אתרוג בסח חוזר ומברך לכן כתב ואפשר לשון הג״ה ויטול הלולב תחלה הוא לשון הרא״ש משמע לכתחלה ועיין לבוש והא לכתחלה לולב צריך אגד וי״ל בי״ט ואין לו במה לאגור ולולב אי יטול מיניה ישרו רוב עליו לכן אמר יטול הלולב תחלה הואיל ומברך עליו ועא״ר תי׳ הואיל ומזכיר בברכה לולב מש״ה אם סח חוזר ומברך וביום א׳ חוזר ומברך שהחיינו ג״כ יע״ש. ע׳ במעשה דרבינו משולם ומ״ש המ״א מנר חנוכה תי׳ הא״ר הואיל ומזכיר בברכה לולב מש״ה חוזר ומברך אם היה ערבה פסולה ועט״ז אות י״ו וספק ברכות לקולא וצ״ע בזה. ועסי׳ ק״מ בס״ת הראה לקרות במקום אחר בט״ז ומ״א אות ד׳ והבן: