פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרמט:יז

וניטל פטמתו עמ״א להר״ב ניטל פטמא למעלה נמי מטעם ~חסא~{חסר} הוא וא״כ בשעת הדחק היה להקל כבסי׳ תרמ״ח ס״ב כסברא אחרונה באין חסרון כאיסר לזה הביא הגהות מיימוני פ״ח מהלכות לולב אות מ׳ בראשו חמור טפי ובחסרון כ״ש פוסל ומ״מ רק מטעם חסר ואף בדחק פסול ביום א׳ חסר פטמא למעלה ועוקץ למטה י״ל אה״נ בשעת הדחק כשר למטה דאין חסרון כאיסר וכמ״ש המ״מ שם ה״ז דמוכיח כשיטה דחיסרון כ״ש פוסל דאל״כ אמאי עוקץ פסול (ומיהו י״ל אנן אין בקיאין כאיסר ודוקא כל שהוא ממש יש להכשיר) והוכיח המ״א ממ״ש המ״מ שם דאי עוקץ פסול מטעם חסרון פשיטא מתני׳ היא ותירץ דה״א דוקא גוף אתרוג לא העץ כו׳ קמ״ל כל שיש גומא פסול ואמאי לא מקשה אניטל פיטמא במשנה למה לי הא תנן ניקב וחסר כל שהוא פסול להר״מ ז״ל דחסר כ״ש פסול ש״מ דפטמא י״ל לא חסר הוא העץ ואפשר אף מקומו שלם פסול ומטעם הדר ועסי׳ תרי״ח ס״ו בהג״ה יש פוסלין שושנה לבד. וכ״מ בתרמ״ה ס״ו בנקטם ראש העלה משמע בראשו משום הדר כו׳ ועט״ז אות ט׳ מיקל בחזזית ה״ה בפטמא דהוי כס״ס ועא״ר אות ט״ו ולדינא לברך צ״ע. עיין גמרא סוכה ל״ה ב׳ נטלה בוכנתו ולמ״ד חסרון כאיסר בעינן מפרש בפטמא לא בעוקץ שלמטה יע״ש: