פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרמג:א

ואם עמ״א דבעשויה ועומדת הזמן אין קאי אסוכה אומר זמן קודם סוכה כליל שני בתרס״א. ועמ״א בתרס״א והב״ח שם שבליל ב׳ נמי יברך סוכה ואח״כ זמן לכאורה התם לחוש לי״א דנעינן שעת עשייה או שעת מצוה כסברת בני אייבר״א ובלולב אע״פ שביום ב׳ אין מברכין שהחיינו על לולב משא״כ ק״ה אין קפידא טוב יותר בליל ב׳ לברך סוכה ואח״כ זמן משא״כ בעשויה ועומדת דזמן לא קאי כלל אסוכה ראוי להקדים זמן. ואמנם קשה דעשויה ועומדת זמן קאי על הסוכה בקיום המצוה ובאין עשוייה ועומדת אם בירך זמן בשעת עשייה או אין מברך בקיום המצוה וזמן רק ארגל אז ראוי זמן ואח״כ סוכה ועא״ר אות ג׳ הקשה עליו ורוצה להגיה בב״ח (ועב״ח דפוס פפד״מ מלת עכשיו) וצ״ע והוי יודע דהא דמברך אעשיית סוכה כתב בחה״ר היינו שעשאה תוך שלשים לחג (כבסי׳ תרל״ו והתם לא מברך שיאכל אח״כ בחוץ) אבל קודם ל׳ אין מברך בעשייה זמן רק ברגל מברך זמן אישיבת סוכה ויוצא ג״כ לזמן די״ט יע״ש בחה״ר ומבואר שם דמברך זמן אקיום סוכה וכמ״ש הא״ר וצ״ע. מ״ש רש״י ז״ל בנ״ו שהיתה עומדת לכאורה בתוס׳ מ״ו א׳ דאם לא״ה כשיכנס אין מברך זמן כלל וי״א דה״פ כשאין עשוי ובירך זמן בעשייה ושוב לא מברך אקיום זמן (ומבואר הוא וכ״כ בחה״ר) כ״ע מודים דזן די״ט מצי אומר בשוק וסוכה אחר קידוש כ״ע בעשוייה ועומדת דמברך זמן אקיום סוכה ורוצה שלא להרבות בברכות ולומר תרי זמן אסוכה ורגל בהא פליגי ובריית׳ מ״ו כשנכנס מברך שתים סוכה וזמן אסוכה ויוצא ג״כ לרגל משא״כ שבירך בעשייה זמן או זמן דרגל מברך בשוק קודם שיכנס. ובמ״ו בד״ה מברך שתים לישב בסוכה וזמן קצת כדמות ראיה דל״ת שתים זמן דסוכה וזמן דרגל לכן לא כתב סוכה וזמן רק לישב בסוכה וזמן (עחה״ר לחדש דבר המעכב הא לאו הכי לא). ומ״ש זמן יכול יברך כל שבעה י״ל בזמן דסוכה באכל ליל א׳ בסוכה ולא בירך זמן וביום א׳ בירך בביתו זמן ובליל ב׳ לא אכל בסוכה אם יברך זמן אסוכה אח״כ עסי׳ רכ״ה במ״א ט׳:

מעומד עמ״א אע״ג דלכ״ע מעומד רשאי מ״מ שלא יהא קודם דקודם או היכרא דוקא על אכילה עט״ז אות ב׳: