פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרלח:א

רש״י פירש עמ״א ביצה ל״א יע״ש ובתק״ח במ״א אות י״א וי״ב בדופן קנים שאין נארגים עמו ליכא סתירה ובסכך כל שאין חבילה הוי כסותר משמע לא סותר ממש כל דנשאר מסוכך כראוי וע׳ ביצה שם ומיהו י״מ סותר גמור נמי מ״ה שריא כל שאין סותר ע״מ לבנות דהוי מקלקל ער״ן ביצה בשם הרמב״ן ז״ל ופ״י בחידושינו לביצה שם ובמשנה בית שנפחת יע״ש ובמה מדליקין ד׳ ל״ו סותר ע״מ לבנות יע״ש ועמ״ש בט״ז מזה דאם נתערב עצי סכך עם שאר עצי היתר עסי׳ תק״ז ובגמ׳ ביצה ד׳ ב׳ אם באיסור תורה ובאיסור דרבנן ודישל״מ מקלי קלי יע״ש וי״ל כשר בדרבנן לא במ״ה ויש הפרש בין סכך ד״ת ובין דפנות דרבנן או יותר מהכשר סוכה וצ״ע בכל זה כי י״א שהכל ד׳ת בין דופן וסכך ואף יותר מהכשר סוכה בטלינהו והוי מ״ה וע׳ סי׳ תמ״ה באפה פת בעצי חמין וה״ה בעצי סוכה כה״ג וצ״ע. עמ״ש עוד בעז״ה באות א׳ מזה:

הסמוכים עמ״א ה״ה שקים וכדומה כל לעבותה הוי כנויי סוכה ואסור ליהנות מהן אף סמכה אח״כ אחר שנגמרה הסוכה משא״כ לענין סתירת אהל בסוכה שאין מצוה סמכה לעבותה קודם שנגמרה הוי סתירה אף ע״פ שאין נארג עם הדופן אחר שנגמרה לית בה סתירה אע״פ שסמכה אח״כ לעבותה עמ״א תקי״ח אות י״א:

אשכחנא פתרי לומר אם נאמר כל היותר מסכך לא הוי מ״ה רק נראה כסותר עמ״א תקי״ח י״ב אפ״ה יש לומר אם סיכך מעובה כמין בית שאין הגשם יורד דאסור לומר לעכו״ם בי״ט ושבת ליטול משם המותר כדי להכשיר סוכה ואדרבה ליטול כדי להכשיר י״ל דהוי שבות דשבות דסותר אין חייב אא״כ ע״מ לבנות ע׳ פ׳ במה מדליקין למ״ד ב׳ משא״כ להכשיר הסוכה והוא הוי ממש מותר ע״מ לבנות במקומו שעי״כ מוכשרת הסוכה והוי איסור תורה באפשר כאמור ואסור בשבת ובי״ט כשאין לו סוכה אחרת לאכול י״ל דמכשירי אוכל נפש עסי׳ תקי״ד יע״ש. ועיין רש״י ביצה שם עליון בתחתון לכאורה מ״ה קאמר וצ״ע: