פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרל:יד

העושה עמ״א בסוכה כ״ב ב׳ אין עולין בי״ט וכ״ד ב׳ בין אילנות פירש״י ז״ל ולא יסמכה באילן כוונתו פשוטה דאל״כ איך תנן סתמא כשירה דאין עולין בי״ט אפי׳ רק סמך הסכך עליהן בסימן תרכ״ח אות ז׳ בשם הרא״ש ורי״ו. ועוד דפריך מאי למימרא מה״ד נגזור דלמא משתמש באילן קמ״ל הרי אף בי״ט כשירה וע״כ דלא סמך הסכך עליהן דבסמך אין עולין בי״ט ובתוס׳ מאי למימרא וז״ש רש״י בין אילנות בארץ ולא סמכה עליהן ג״כ אבל הם דופנותיה כלומר לעיל דף כ״ב תנן ע״ג אילן וע״ג גמל כשירה לרבותא ואין עולין בי״ט ותנן כאן בין אילנות בארץ ולא סמך ג״כ הסכך אבל (וי״ו והדפנות במקום אבל) רק חסרון זה דהם דופנותיה מש״ה כשירה בי״ט הא סמך אין כשירה בי״ט ומינה דייק בשבת דף קנ״ד כב״ש הרא״ש לעיל במשנה ע״ג גמל ואילן דמדלא תנן בקיצור העושה אילן דופן לסוכה כשירה ש״מ דה״ק בין אילנות כל הסוכה ולא סמך כלל אבל רק זה דהם דופנותיה כו׳. ומ״ש התוס׳ בדף כ״ג א׳ ד״ה ור״י מכשיר בהמה לדופן בשלא סמך הסכך עליה דאל״כ הוי כסמך בכרעי המטה לר״י בדף כ״ב ואפשר היינו לרש״י שם כתי׳ אין לה קבע וה״ה בנסמך ע״ג בהמה קשורה אין לה קבע מיקרי (וע״ש בתוס׳ ד״ה שאין) וז״ש המ״א כמ״ש בסעיף י״ג כאן היינו לדמיון. לדידן קבע כפי׳ תוס׳ ורא״ש דאין גבוה ואפשר אף לדידן פסול כה״ג בהמה בסמך וצ״ע. והעיקרים שרוצה לומר המ״א ז״ל דתירוץ דמעמיד לא קיי״ל כן וכמ״ש הט״ז ג״כ באות י״ד באורך. אבל הב״ח לשיטתיה דפסק שם דראוי להחמיר כתי׳ דהכל הולך אחר המעמיד ומש״ה פי׳ דרש״י דנקט ולא סמכה עליהן דאם סמך הסכך על האילן פסול דהוי מעמיד ואילן פסול משום מחובר כו׳ יע״ש זה נ״ל בכוונתו: