פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרל:א

אמרינן עמ״א אחר התבוננות בדברי קדשו ז״ל כפי דעתי כך הוא. מ״ש בברייתא סוכה ז׳ א׳ דופן סוכה כשבת היינו כשעשה כל ד׳ מחיצות או אף אם כל הד׳ מחיצות בקנים פחות מג״ט בין קנה לקנה כלבוד ומותר בין סוכה ובין שבת דלבוד הלמ״מ ולית כאן פרוץ כלל דליהוי מרובה על העומד הא כל שעושה רק ג׳ מחיצות בסוכה אם עשה כל הג׳ בקנים בלבוד לא מהני והשתא א״ש מ״ש התוס׳ בדף י״ו ב׳ בד״ה בפחות שהקשה למה לי פס ד׳ ומשהו ומוקי לה לדופן (שפירשו הם ז״ל דופן א׳ שלם וסומך אצלו בפחות מג״ט פס ד׳ ומשהו והוי ב׳ דעריבן כה״ג בלבוד וטפח מעמידו במחיצה שלישית יע״ש) אמאי לא סגי בב׳ קנים כ״א רחב חצי טפח ומשהו כו׳ דעושה כל הסוכה קנה קנה פחות ג״ט מותר ואין לחלק בין ג׳ דפנות לארבע ותירצו דמחיצה של שתי בלא ערב אינה מחיצה כו׳ והדבר תמוה דמה תירצו הלא ברייתא דופן שבת כסוכה. גם מ״ש מהרש״א ז״ל דמחיצה של ערב פחות ג׳ טפחים לא מהני ושתי מהני והיינו מהא דאבימי מחצלת ד׳ ומשהו בסעיף ט׳ (סוכה י״ו ב׳) דג׳ חבלים לא מהני כו׳ משום דערב ביחיד לא מהני בשבת ה״ה בסוכה א״כ אמאי של שתי מהני כיון דבשבת לא מהני ביחיד כ״א בשיירא כבסי׳ שי״ן סמ״ך יע״ש ומ״ש זה מזה והוא דוחק גדול ע״כ פי׳ המ״א ז״ל דודאי יש לחלק בין ד׳ מחיצות ובין ג׳ והשתא ד׳ מחיצות מהני מחיצה שתי או ערב קנים פחות ג״ט כלבוד אבל ג׳ מחיצות לא מהני הן שתי או ערב וס״ט נמי בג׳ מחיצות איירי הא ד׳ מחיצות שרי וא״ש מ״ש התוס׳ בדף י״ו דב׳ דפנות סומך כו׳ לא מהני שתי כיון דאין מחיצה גמורה לשבת אף לדידן דלא מהני כ״א בשיירא שפיר יש לחלק בין ד׳ מחיצות ובין ג׳ אחר שידעינן סברא זו דשתי או ערב אין מחיצה גמורה ובקושייתם סברי דלבוד מחיצה גמורה ממש א״כ אין חילוק בין ג׳ או ד׳. והשתא אה״נ ג׳ מחיצות בקנים שתי או ערב מ״ה שפיר דמי ומדרבנן לא וד׳ אף כל הד׳ משתי או ערב שרי (ועיין אות י״ז קנים) ואי״ה באות הו״ז יבואר עוד. וזהו כוונת הטור בס״ז באכסדרה לפירש״י ותוס׳ פצימין לבוד כג׳ מחיצות הא בלא אכסדרה לא מהני יע״ש. ובהא דבאין צורת הפתח כס״ב וג׳ סוכה ד׳ א׳ כתב הר״ן ז״ל טפח שוחק וצ״ה בארבעה היינו ד״ט דאין פתח פחות מד״ט והשתא כיון שקנה עומד פחות מג״ט לבוד למה לי קנה לעיל ש״מ דבג׳ מחיצות לא מהני פחות ג״ט לבוד ובהגמ״יי פ״ד אות ג׳ כ״כ דצ״ה הכשר סוכה היינו קנה בסוף וסמוך לטפח תוך ג״ט יע״ש (ומשמע דחולק עם הר״ן בצ״ה דלהר״ן לא מהני בסוכה יע״ש) היוצא לנו מזה דבג׳ מחיצות לא מהני קנים פחות מג״ט לבוד כו׳ והיינו מדרבנן וצריכה נמי צ״ה ומשמע רחב ד״ט בין טפח שוחק ובין קנה של סוף דפתח בציר מד״ט לא הוי פתח ובט״ז כתבנו מזה. ואמנם בהא דפס ד׳ ומשהו בדף י״ו תוס׳ פירשו במחיצה א׳ שלימה וסומך לה פס ד׳ ומשהו פחות מג״ט והוי עריבן וערש״י שם ובחה״ר והר״ן מפרש לה במבוי מפולש כההוא דף ז׳ א׳ ואפשר יודה לתוס׳ דזה נמי מיקרי עריבן כל שיש בעומד שיעור ראוי פס ד׳ ומשהו ואי״ה לקמן יבואר עוד:

כנגד עמ״א לעיל כתב דבעי שיעור ז׳ טפחים ממילא בסוכה קטנה סוף הכותל ז׳ טפחים מעמיד נגדו קנה ע״ג עד הטפח וכ״ת דלית ד״ט וצ״ה ד״ט בעינן וראוי להעמיד הקנה יותר להלן מכותל שכנגדו. ובסוכה גדולה עושה צ״ה כאמור והשאר הוי פסל היוצא מסוכה עסי׳ ועיין לבוש ובט״ז: