פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרטז

לומר עמ״א יומא ע״ח ב׳ ועט״ז א׳ והב״ח כתב דחמין שהוחמו מאתמול שרי ישראל עצמו לרחצן לתינוק כדמוכח יומא ע״ח ב׳ ומ״ש הטור לומר לעכו״ם היינו בחמין שהוחמו היום ע״י עכו״ם אין לישראל לרחוץ בהם תינוק בעצמו וע״י עכו״ם שרי לומר להחם חמץ ביוה״כ והקשה המ״א עליהם אב״י והב״ח דחמין שהוחמו מאתמול אסור ביוה״כ ישראל לרוחצן בעצמו ביוה״כ דאין בין יוה״כ לשבת ובשבת שנינו מרחיצין לפני המילה ולאחר המילה הא בלא מילה אסור אף בלא טעם דנהנה (ומיהו הב״י כתב הטעם אף בסיכה ורחיצה צונן אלא דמשמע שם דבדמין נמי אי לאו דנהנה שרי ע״י ישראל וע״י כלי ולזה כתב דאף ע״י כלי בחמין אסור) ועא״ר:

מחנכין עמ״א באשה ל״ש חינוך לבנה ומ״מ לא תתן בידים ועסי׳ רס״ט מ״ע רשאי בידים קודם קידוש משא״כ ביום הכפורים הוי לאו יע״ש וע׳ סימן שמ״ג א׳ י״א דבשאר מצות לבד יוה״כ אין האב מחויב לחנך בתו כ״א כן ולדינא עסי׳ שמ״ג:

שמא ע׳ מ״א בסי׳ נ״ג אות י״ג משמע כשנולד ביוה״כ אפי׳ בסוף היום עי״ה שלמו לו י״ג שנה דלא בעינן מעל״ע ומיד ביה״ש יוה״כ הוי יג״ש שלימות ומחויב להתענות מ״ה בב״ש ובספק שמא נשרו ספק לחומרא ועסי׳ קנ״ח באה״ע ס״ך דנשרו הוי ספק תורה ובד׳ צומות כשיש יג״ש ולא הביא ב״ש אין צריך להתענות דספק דרבנן הוא לקולא. ואי״ה בהלכות תענית יבואר עוד אי מחנכין לשעות: