פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תריד

ואפי׳ עמ״א עט״ז תרי״ג אות א׳ סובר דרחיצה נמי אסור להעביר הזוהמא ועב״ח שם:

אסור עמ״א ביה״ש נמי אסור ותוספת מחול על הקודש בכולן עסי׳ תרי״א. עב״ח וב״י כל שאין מנעל הוי משאוי ואסור ביוה״כ כשבת בר״ח והר״ן התירו בשבת הוא דאסור דיש רשות לילך במנעל והוא הולך באנפלאות הוי משאוי משא״כ ביוה״כ דאין לילך במנעל שרי באנפלאות דהוי דרך מלבוש ואי״ה בט״ז יבואר עוד:

ומותר עמ״א אע״ג די״ל במנעל ~קרוך~{קרוע} אסור ע׳ ב״י לעמוד על כרים שרי ובשעת תפלת ח״י אע״ג פחות מג״ט י״ל דשרי דלא הוי מקום גבוה מ״מ על כרים אף שאין של עור הוי כמתגאה עסי׳ צ״ו:

ומ״מ עמ״א וכ״כ הפר״ח להקל בשל כרים ואף מנעל הקרוע שאין מקבל רוב רגל ועב״י:

איסטניס עמ״א אם יודע שיקבלו דבריו יש למחות בידם שלא ילכו במנעל רק באנפילאות או פוזמקי:

מנעליו עמ״א ועט״ז אות ג׳:

למקומו עמ״א עסי׳ תרי״א דהוי דאורייתא עא״ר ומשמע מיד שמגיע לפתח בית הכנסת יחלוץ ויתן לביתו או יניחם במקום מוצנע וירחץ ידיו שנגע במנעלים או ע״י מפה. עור דג ועוף מסתברא דאסור וחליצה צ״ע ואנעלך תחש. עור למעלה ע״ג הרגל או למטה אסור וב״ש כן עפר״ח: