פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקצז:א

כתב הב״ח כו׳ עמ״א ובתקפ״ג יאכל דגים למי שאין חביב עליו כ״כ משא״כ למי שחביב עליו ביותר ראוי למעט תאותו בר״ה:

יש מקומות עמ״א יושב בטל כישן דמי היינו בשכבר אכל ומ״ש לבשל מבואר בתקכ״ז בש״ע ס״ך דאסור לבשל לאחרים מטעם כיון דמתענה ואין מבשל לעצמו אין מבשל לאחרים אף לבו ביום א״כ אין לחלק בין אשה משרתת אצל בע״ה ומתענה דאסור לבשל לבע״ה לבו ביום והלבוש כאן משמע הטעם דאין לאפות ולבשל מתענה בר״ה דוקא משום דבעינן כולו לה׳ כיון דלא מקיים חציו לכם ומשרתת ל״ש זה ובתקכ״ז סכ״ד כתב הלבוש עצמו דאסור יע״ש משמע אף משרתת. ולפ״ז המתענה בב׳ ימים ר״ה או יום ב׳ וחל ר״ה ה״ו צ״ע איך יעשה עמ״א תקכ״ז אות כ״ב דהוא לא יבשל מי״ט לשבת דל״ש אלא עי׳ הואיל לדידן דקיי״ל צרכי שבת אין נעשין בי״ט רק הואיל ומתענה אסור לבשל לאחרים כו׳ רק אחרים אופין ומבשלין לו ע״י ע״ת שלו אם הניחו שרי קמחו ג״כ יע״ש ואי״ה שם יבואר עוד ועא״ר כאן אות ד׳ האריך ליישב דברי הלבוש יע״ש: