פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקפט

במהרי״ל עמ״א כי צריך לשמוע קול שופר ממש כבסי׳ תקפ״ז ויניחם בבית ואם אי אפשר יקחו הנשים אצלם כו׳:

אבל שומע עמ״א בשם הב״ח ול״ד לאלם לא יתרום יע״ש ועי״ד לענין שחיטה ועיין עט״ז. סומא חייב בכל המצות ועסי׳ נ״ג במ״א אות י״ו יע״ש:

אתמינו עמ״א גמרא ר״ה כ״ט א׳ מוציא מינו ולא שאין מינו וקשה פשיטא ע״כ פי׳ בשעה שהוא נקיבה כו׳ ולא מצאתיו כעת ברי״ף. וערש״י וי״ל כמ״ש הב״י ב״ש כו׳. עפר״ח בשם הרא״ם ז״ל טומטום אמאי אין מוציא מינו ס״ס שמא הוא זכר ושמא חבירו נקיבה וי״ל בב׳ גופים לא אמרינן ס״ס יע״ש ולא ידענא טעם נכון למה דס״ס כרוב:

יכולת עמ״א חרש ושוטה אף אביו אין מצוה להפרישו דלאו בר הבנה כלל עסי׳ שמ״ג אות ב׳ ועסי׳ תקצ״ו דאפשר נשים לאחר שתקעו פ״א אין לתקוע עוד בחנם ודוקא קטן מותר יע״ש ועבדים שאין משוחררים י״ל דאין מברכין אף לפי המנהג:

כבר יצאו עמ״א והנה אם תוקע לקטן שהגיע לחינוך יש לומר שמברך לו דמחייב מדרבנן ול״ד לאיש המחויב וצ״ע בזה:

מהלך עמ״א מצות צריך כוונה ובספק אם א״י אם כיון או לאו בשל תורה לחומרא ואע״ג דמשמע בכמה דוכתי דספק הוא אם מצות צריכות כוונה ולחומרא לא הוי ס״ס בזה עמ״ש בסי׳ ס׳ בזה. ועסי׳ תקפ״ז בט״ז ומ״א לפי ריחוק המקום י״ל דאף בבה״כ שייך קול שופר או קול הברה: