פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקפו:ג

מבהמה טמאה עמ״א בחולין נ״ט ותוס׳ שם ד״ה אלו הן לפי׳ ריב״ם רבנן ור׳ דוסא פליגי לעגין סימן טהרה ע״כ לר״ד רק חיה כל שיש קרן יש לו לחיה טלפים סימן טהרה הא בהמה אף לר״ד יש קרן בלא טלפים מפרסת פרסה וטמאה וכמ״ש התוס׳ שם ר״ד כל שיש קרני חיה א״צ לחזור על טלפים דאל״כ אמאי ל״פ בהמה טהורה לרבנן קרן אין סי׳ טהרה ולר״ד סי׳ טהרה ואיך שייך פלוגתייהו בחיה לענין חלבה שיהא מותר ש״מ רק בקרן חיה חרוקת בדוכתא כו׳ אז סבר ר״ד דבידוע שגם טלפים יש לה דחיה טמאה אין לה טלפים ומינה הא בהמה יש קרן בלא טלפים ומשנה בנדה דף נ״א ב׳ כר״ד וכללא רק לדיה ומינה ה״ה לר״ת שם דפירש דמשנה דנדה ככ״ע אתיא אף לרבנן דכ״ע קרן סימן טהרה ופליגי להכיר אי חיה וחלבה מותר לרבנן צריך ג״כ טלפים חיה ולר״ד כל שיש קרן חיה בודאי חיה היא ולא בהמה טהורה משנה דנדה נמי ככ״ע ובחיה איירי הא בהמה יש קרן בלא טלפים וטמא וצ״ע איך כללא כייל בסתמא ולא פירש אחיה ובהמה טמאה יש קרן בלא טלפים ובמ״ש הר״ב ז״ל בהג״ה שופר מבהמה טמאה פסול וברש״י נדה מבואר שאין קרן לבהמה וחיה טהורה. ואמנם הר״מ ז״ל בפי׳ המשגה בנדה משמע להבדיל בין חיה טהורה לבהמה טהורה ממש לידיעת הבהמה מן החיה והיינו כר״ת וכר״ד ולכאורה ג׳ פירושים ועתי״ט נדה שם משמע כן והבן זה ועא״ר ד׳ וה׳. ובי״ד ע״ט בודק בפרסות והוא שיכיר חזיר ואם קרן א״צ להכיר חזיר הא טלפים בעינן וי״ל כרבנן דר״ד. ועולת שבת הקשה דלא קיי״ל דמלאכת שמים בעינן ממותר בפיך דאל״כ ל״ל קרא בתפילין תורת ה׳ בפיך תי׳ המ״א דמתפילין יליף כ״ה כולה בהיקשא דבעינן ממותר בפיך (ה״ה נבילות וטריפות רק טהור) ועא״ר. ולדינא אם אין שופר רק קרן ממין טמא בר״ן הניח בצ״ע ובר״מ וטוב להחמיר וכאן כתב פסול י״ל מחמת ספק הלכך באין אחר תוקע בלא ברכה בי״ט א׳ ובי״ט שני י״ל ספק דרבנן לקולא וצ״ע אי״ה בתקפ״ט יבואר עוד. ועפר״ח כאן והביא תוס׳ זבחים קי״ג ע״ב ד״ה אורזילא ראם חיה טהורה מתרגמינן אקו ודישן יעלא ורימא וא״כ מ״ש התוס׳ בר״ה דראם שופרו פסול דקרן מיקרי קרני ראם קרניו כו׳ דראם טהור הוא ולזה נתכוין המ״א הא טמא פסול בלא״ה מותר בפיך ועיין עולת שבת ומ״ש המ״א ותאו ורימא צ״ל ודישן ורימא עיין פ׳ ראה. ולחד פירושא קרן סימן טהרה הוא פי׳ הריב״ם בתוס׳ חולין שם. ועיין במ״נ אקו שם עוף אולי ט״ס הוא והוא מין חיה טהורה ובכלל בהמה: