פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקעה:א

ראוים לכך עמ״א ת״ח ששואל דבר הלכה בכ״מ אומרה צריך להתענות אבל תלמוד שאין יודע בכ״מ אם רצה מתענה ולית יוהרא הא אין חיוב ועט״ז א׳ לכאורה משמע כן. ומ״ש מרשב״ג היינו לדידן ס״ל כת״ק דרשב״ג בתענית דלא הוי כ״א יוהרא ובתענית מוכחא מילתא ורשב״ג סבר דלא מוכחא מילתא בתענית נפסיק כמתני׳ דתענית ולא כברייתא שם וצ״ע דבתענית י׳ ב׳ אמר רשב״ג הטעם שבח אין עושה צער עושה וזכות הוא לו א״כ מה קושיא מט״ב ותענית דרשאי לצער עצמו ול״ש יוהרא כה״ג וזכות הוא לו. ומ״ש המ״א ממקום שהתענה לאין מתענה התם מדינא אסור ואיך יעשה איסור בשביל מחלוקת וי״ל דמשמע ליה אם שואלין אותו רשאי לומר מתענה אני וצ״ע. מ״ש וס״ל צ״ל וצ״ל: