פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקסב:א

כתב עמ״א הראה לשכ״ו אות י״א וי״ב ושמ״ב (כצ״ל) ורצ״ט אות ט׳ ואף בדרבנן י״ל מספיקא לא פקע קדושה דהוי בחזקת איסור והנה קבלה צריך בשעת תפלת מנחה י״ל ביה״ש נמי מהני קבלה עסי׳ רל״ג ובמ״א ז׳ משמע דיעבד זמן מנחה ביה״ש נמי יי״ח וא״כ דיעבד אם קבלו ביה״ש יי״ח ואומר עננו וצ״ע בזה:

בינונים עמ״א יראה ט״ס וצ״ל גדולים לא מהני ואף שי״ל בדוחק אבל שנים קטנים לא מהני העיקר שצ״ל אבל גדולים לא מהני ועסי׳ רל״ה בט״ז א׳ ומ״א ב׳ ומשמע כאן א״צ רצופים דמשום תוספת הוא ובתענית אף ת״צ א״צ תוספת וביוה״כ י״ל בינונים רצופים הוי תוספת עסי׳ תרכ״ד אלא שי״ל ד״ת מחמירין ובדרבנן בתענית לא הטריחו אף שספק חסרון חכמה אין ספק ועסי׳ רצ״ג במ״א ועולת שבת ולבוש שם במ״ש רצופים שאז ודאי לילה י״ל תוספת קאמר וכאן אין להאריך: