פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקלז:א

ספק עמ״א לכאורה הטעם דחה״מ מדרבנן וספק לקולא ועסי׳ תק״ל במ״א וצ״ע ועט״ז ג׳ כתבתי דספק צורך המועד נמי י״ל דשרי מה״ט גופא:

מי הגשמים עמ״א עב״י ובכ״מ פ״ז ה״ב מהי״ט ביאר יותר דממעיין נמי דוקא המשכה ברגליו שרי להשקות אבל כל שדולה בדלי (או בכד) טורח יותר ואסור וגשמים אף בהמשכה אסור אטו מי קילון בור עמוק וצריך דלי תרגום כדה על שכמה וקולתה עיין בר״ן (צ״ע פי׳ הר״ן נרשם במ״ק ובב״י משמע שהוא פי׳ נימוקי יוסף) וצ״ע דהמחבר הביא לשון הר״מ ז״ל ממשיכו במעיין והיה לתקן הלשון ממי גשמים אסור להמשיכו ובכ״מ פי׳ בדברי הר״מ ז״ל לא ידלה וישקה כאילו אמר או ישקה אף בהמשכה יע״ש שפי׳ או ממי הגשמים משקה בהמשכה נמי אסור יע״ש: