פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקלו:ב

אין מרביעין עמ״א ועא״ר אות ג׳ בשם ר״ן ואגודה פ׳ מי שהפך להקל בחמורה שתבעה דמרביעין עליה זכר כר״י ות״ק בשאר בהמות מיירי יע״ש:

אמר ההדיוט הכותב יש לי בברייתא זו קצת הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י במ״ק י״ב א׳ אין מרביעין כיוצא בו אין מרביעין בכור ופסולי המוקדשין תניא אידך כו׳ ר״י אומר חמורה שתבעה כו׳ ובב״י משמע דגרס בהמה שתבעה עא״ר יע״ש ומלת כיוצא בו צריך ביאור ובפ״ט מכלאים ה״י דפה״מ לוקה מ״ה וכאן רק מד״ס דכ״ע של חה״מ דרבנן להר״מ ז״ל פ״ז מי״ט וכ״ש זה דרבנן לכ״ע ועמ״ל שם דמיירי או קודם פדיון או אח״כ יע״ש ופ״א מה׳ מעילה ה״ט דוקא פה״ט הנרבעת אבל רובעת לאו עבודה היא וא״י בכור מא״ל דוקא זכר קדוש ולא נקיבה עפ״א מה״ב ומשנה מפורשת וא״כ למה אין מרביעין בבכור זכר וברש״י מפורש דעביד ביה בבכור זכר עבודה אולי מד״ס שלא לרצונו מרביעין אותו בתחלה ועיין פ״א מפרה ה״ז להר״א ז״ל כשהיא תובעת צריכה היא ופרה לא מפסלה בעבודה ורבנן דפסלי משום חשש שלא לרצונה א״כ כ״ש לענין עבודה מד״ס בפה״מ כשתובעת דמרביעין עליה דצריכה לכך ומש״ה אמר ת״ק כיוצא בו לומר דכללא דאין מרביעין לכל הבהמות אף לחומרא דוקא כשאין תובעת כיוצא פה״מ כה״ג אסור הא תובעתו יש שמותר ומודה לר״י חמורה שתבעה מרביעין ביד ושאר בהמות עכ״פ לבקרות הא לא תבעה כלל אף להטריח על זה לבקרות אין עושין בחה״מ וכהג״א ורש״י אין מרביעין אוחזין ואין מרביעין ביד אפשר רמז דוקא בע״כ כשלא תבעה והבן זה. וצ״ע כעת. ובכור זכר נמי בע״כ לא דנראה כעביד ביה עבודה כאמור. בב״י ג״כ גורס בר״י וחמורה שכ״ח מבואר בברייתא: