פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקלד:ה

דברים עמ״א לי העני נראה שיש כאן קצת כוונה והוא דהמחבר אפשר לשיטתיה עיין אות ד׳ דמחלק בין גילוח לכיבוס וראיה בר הדיא ימא דטבריא מוכח כן ומעתה פוסק כלי פשתן כהרא״ש דמדינא שרי רק דברים המותרים ואחרים נהגו איסור א״א רשאי להתירן בפניהם אבל אם נשאלו בני העיר על זה י״ל דמהני פתח חרטה עי״ד רי״ד משא״כ הר״ב דמחלק בין ע״ג הנהר ובין בר״ה שלא בנהר וע״כ ראיה מבר הדיא כמ״ש המרדכי הביאו הב״י עיין אות ד׳ במ״א וע״כ דסובר כלי פשתן י״ל מדינא אסור כאביי ורבא עב״י בשם המרדכי בשם הרא״ם וא״כ היה להרב להגיה קצת דלאו משום דברים המותרים לחוד אלא דילמא הלכה כאביי ורבא ולא מהני התרה ונותנין חומרי המקום אף בצנעא: