פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקלג:ג

או עמ״א הר״מ ז״ל פסק כר״י דבשבת קל״ט פריך מיניה ומשני התם לא מוכחא מילתא אלמא הלכה כדבריו ע״ש בתוס׳ ע״ב ד״ה ומאי שנא. ונראה דוקא ישן וחדש מתיר הר״מ ז״ל דאין הערמה ניכרת הא טוחן הרבה בב״א שניכר שטוחן לחול ג״כ מודה הר״מ ז״ל ולפ״ז א״צ לתנאי דפליגי במ״ק י״ב ב׳ למ״ש בגמרא שבת ומ״ש באות ב׳ דאפ״ה דיעבד שרי הראה לתק״ג ג׳ כיון שאוכל מעט שרי דיעבד והבן ועא״ר. ולי העני נראה דמש״ה במ״ק י״ב ב׳ תנאי היא דפליגי אי חה״מ מ״ה אסור במלאכה או מדרבנן כי יש כמה מקומות מורין כן ולהיפך עמ״מ פ״ז ה״א מי״ט ולמ״ד מ״ה רק לצורך המועד ואבד שרי ודאי הערמה אף שאין ניכרת אסור ומ״ד מדרבנן הערמה שאין ניכרת מותר וברייתא שלא יערים קאי לכל מילי בין טוחן יותר או ישן וחדש ערש״י שם ובשבת קל״ט ב׳ פריך מר״י דעכ״פ בדרבנן הערמה שרי וחולין משמרת מדרבנן ומשני אף בדרבנן בעינן שאין נכרת והר״מ ז״ל פסק כמ״ד ח״ה מדרבנן אסור ומש״ה אין ניכרת שרי: