פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם נג:ב

אין לומר עמ״א. הנה אם לא אמר כלל פסוקי דזמרה הוי ישתבח ברכה לבטלה משא״כ אם אמר עד״מ תחלה וכדומה בלא ב״ש ואמר ישתבח לא הוי ברכה לבטלה כי מי שאכל ולא בירך ברכה א׳ מש״ה לא יברך ברכה אחרונה אלא לכתחלה אין לעשות כן דישתבח אין מתחיל בברוך דסמוכה היא לב״ש כ״ש בנ״א א״כ אין לומר בלא ב״ש וכ״ה בב״י ומהרי״א ול״ד לאהבה רבה דשם אין סדר מעכב ויש לראות האומרים תהלים ומתרמי תהלה בו ויצאו י״ח באמירת תהלה איך יאמרו אח״כ בברכה ועב״ח ולבוש דהברכה ב״ש וישתבח שמחויב לומר תהלה בכל יום (מ״ש הב״ח להסדיר הא סדור ודוחק לומר שיסדר מיד גם סידר שלש ברכות ראשונות) ובדרבנן א״צ כוונה עמ״א סי׳ ס׳ אות ג׳ ור״ט בזה וי״ל כשמתכוין שלא לצאת ש״ד ואומר דרך תחנונים. שוב ראיתי בסימן נ״ד בב״י בשם הכל בו להסדיר שבח של מקום ולא להפסיק ויתפלל וזה כב״ח יע״ש: