פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם נב:א

יאמר עמ״א. מ״ש אם התחילו הקהל ישתבח נ״ל דה״פ אם בא בעת שאמר ב״ש ותהלה לדוד עד״מ אז כבר אמרו הקהל ישתבח שישמע הוא מהש״ץ (משמע שנכון הוא שהש״ץ יתחיל ישתבח אחר שסיימו הקהל וכן נ״ל בב״ש להוציא שאינו נקי) ויוצא בזה ומ״מ א״י אמאי לא נימא מלה במלה עם הש״ץ ואם ירצה ימהר קצת ויענה אמן ועא״ר ולא הבינותי כעת. שם הביא בשם מ״ב דלא יאמר ב״ש וישתבח אחר התפלה בברכה אבל בלא שם ומלכות יאמר יע״ש. ומ״ש המ״א דעיקר הקפידא להתפלל עם הציבור ומיהו אם בא ומצא ציבור מתפללין לא יתחיל עמהם דמסמך גאולה לתפלה בשחרית עדיף משא״כ במעריב עיין סי׳ רל״ו בש״ע ס״ג ובב״י וד״ם שם מבואר כן יע״ש:

אי לאו דמסתפינא מחבראי וכ״ש מרבותי הייתי אומר אם בא לב״ה ומצא ציבור באמת ויציב אומר עמהם ומתפלל עמהם דתפלה בציבור רצויה ומסמיך גאולה לתפלה ויקרא ק״ש אח״כ עם ב׳ ברכות שלפניה לחוד ומהא אמינא לה מסי׳ רל״ה ס״א דעריף להתפלל עם הציבור ולקרות ק״ש וברכותיה כדי לעמוד מתוך ד״ת לתפלה ויקרא ק״ש בזמנה בלא ברכות. שוב ראיתי דשפיר עבידנא דמסתפי דהתם אפשר הטעם דיוצא ידי ק״ש מפלג ובלילה רק לספק עט״ז וא״ר שם והבן:

עוד אני העני מסופק אם בא לב״ה ורואה שא״א שיתפלל עם הציבור בלחש אם נאמר דחזרת הש״ץ נמי תפלת הציבור הוי שמוציא שאינו בקי ויעשה עד״ה לדלוג כדי שיתפלל מלה במלה עם הש״ץ ומ״מ נראה שתפלת הציבור הוי בלחש וכעת לא מצאתיו ואי״ה בסי׳ רל״ה ורל״ו יבואר עוד וכאן אין להאריך: