פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקז:ט

ע״ג עמ״א ערש״י ביצה כ״ב וכ״ג תחלתו מכבה וסופו מבעיר ויש ביה כיבוי והבערה וה״ה בשרא אגומרי אית ביה זה ואפ״ה שרי דא״נ הוא וחשיב א״א בע״א אע״ג דאפשר בשפוד מ״מ רוצה הוא דוקא אגומרי ובי״ד ס״ט בש״ך נ״ו וק״ב י״א ובתה״ד ק״ע משמע הטעם דלצלי לא נאסר מעולם המ״א י״ל סובר דהטעם דרוצה מבושל דוקא וא״ש מ״ש הר״ב שם בק״ב אע״פ שי״א דשל״מ וא״צ כלומר יע״ש בש״ך ועסי׳ שי״ח כאן במ״א. ולפ״ז כבד בי״ט ע״ג גומרי כיון דרוצה אח״כ לבשלו י״ל דאסור בי״ט כ״א אשפוד לדידן. והבן זה: