פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקז:א

כתב הד״מ עמ״א בר״מ דתנור גדול אין אופין בחדשה הא קטן שרי ועתוס׳ ביצה ל״ד א׳ וראיה מברייתא בשביל לאפות שרי אף להפיג בצונן כדלקמן ס״ה ובמ״א י״א וע״כ בקטן מיירי ושרי (וזה להר״מ וטור דהטעם שתפסיד הלחם משא״כ לרש״י טרחא שלא לצורך י״ל בהוסיף מעי״ט שרי עב״ח אין ראיה) ובקיאין אנו בין ת״ק לת״ג אע״ג בתק״ד ס״ג במדוכה אין בקיאין גדולה וקטנה בתנור י״ב עשרונים ידוע הוא ובי״ד צ״ז (ט״ס ת״ק וצ״ל תק״ד ובי״ד צ״ז וק״ח) ומש״ה הביאו הט״ז בס״ה דין זה בקטן. וכתב המ״א תנורים שלנו יש לאסור חדש אף קטן דודאי מחסם ועיין אות י״א וצ״ע לדינא די״ל אם אנוס היה ונגמר סמוך ללילה שרי בי״ט לאפות בקטן או בשלנו גדול דלא מפחת וכן תנור קאכלין בית החורף בחדש כה״ג יש לאסור להחם היסק ראשון וב׳ כ״ז שהטיט לח וכאמור:

בתוך התנור עמ״א והיש״ש פ״ק סי׳ ז׳ מתיר אף באין כלל עצי היתר בתנור וי״ל לשיטתיה שם דבמכיר נמי מבטלן וכמ״ש המ״א אות ב׳ ומש״ה לא יצוייר כ״א בתנור דבלא״ה ניכרים הם וא״א לבטלם וי״ל אף יש״ש לא התיר אלא בקלי הא בעין מודה כמ״ש הרשב״א ז״ל בתשובה שלו דהוי כחוכא ומש״ה ודאי לכתחלה אין לעכב להוסיף מותר ועצים קלי והוי אח״כ זה וזה גורם ג״כ ולדינא עיין י״ד צ״ט ובפריי שם לקמן תרע״ז. ואי״ה באות ב׳ יבואר עוד: