פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקה:ג

יש עמ״א צריך ביאור ואפשר דמשמע ליה דבביצה פירש הרשב״א דהרמב״ן גופא סובר למ״ד מוקצה אסור ממילא אסור לחלוב עז העומדת לחליבה אף לקדירה והדר ביה ממ״ש בחידושי שבת קמ״ה בשם הרמב״ן כו׳ וטעם הרשב״א ז״ל דמתיר בחולב עכו״ם וישראל רואה דבשל עכו״ם לית מוקצה כבסי׳ תצ״ח ס״ג ואף ע״ג דעכו״ם חלבו למשקה היה כוונתו מ״מ לאו נולד הוא (דנולד אסור בש״ג דלא כלבוש כיון דישראל שרי לחלוב לקדירה מש״ה עכ״פ לאכילה) וא״כ הרשב״א לאו לטעמיה בשבח אזיל בתשובה אלא הטעם הוא דבש״ג ל״ש מוקצה ומ״ש דע״כ בעומדת לאכילה הוא ממ״ש פ״ק דביצה והרמב״ן לא התיר הוא ג״כ דהדר ביה וכדאמרן. ומ״ש צ״ע על הד״מ בהג״א כו׳ ומ״ש דרמ״א חזר ואוסר בש״ע בעומדת לאכילה היינו כל שהעכו״ם חולב למשקין דלרשב״א י״ל דשרי דאי בעי ישראל חולב לקדירה כו׳ ול״ג שמא יאמר לו כו׳ ולדידן נוהגין איסור. ומ״ש חלב בבהמת ישראל ועכו״ם חולב שרי עכ״פ בשני בשבת כשחל בי״ט של גליות א״ב ונחלב בשבת אף ליש מחמירין בתקט״ו במ״א ה׳ דחיישינן שיאמר לעכו״ם לצוד בשבת שיאכל בשני אבל חולב מותר משום צער בעלי חיים וא״כ כשחל י״ט א״ב לכ״ע מותר החלב שנחלב בשבת ע״י עכו״ם בשני בשבת. וספק הלכה לדבריו בהמת ישראל העומדת לאכילה מותר ישראל לחלוב לאוכלין (ע׳ ט״ז א׳ כל שאין לגבן שרי ולמ״א א׳ משמע כל לחלבה הוי מוקצה אף שאין לגבן. ולקערה שיש אוכל אין רוח חכמים נוחה הימנו) ואם אין עומדת לאכילה תליא בפלוגתא בתצ״ה למ״ד מוקצה שרי ג״ז שרי כמ״ש באות א׳ כאן יע״ש וישראל החולב בהמת עכו״ם בי״ט שרי לכתחלה החלב לאוכלין דאין הכן בש״ג כמש״ל בסמוך ועכו״ם החולב למשקין בין בשלו או בשל ישראל אסור בו ביום ובי״ט שני או בי״ט א״ב ונחלב בשבת שרי בבהמת ישראל ביום שני כמש״ל דליכא למיגזר שמא יאמר לעכו״ם לחלוב דשרי משום צער ב״ח (וצ״ע א״כ בהמת עכו״ם כה״ג ליתסר בי״ט ב׳ דל״ש צער ב״ח כה״ג וחיישינן שמא יאמר ישראל לעכו״ם כו׳ ואפשר דל״ג כולי האי כיון דבשל ישראל שרי לומר לעכו״ם כו׳) ונחלב בשבת אף לאוכלין ועומדת לאכילה אסור בשבת דעז מוקצה ובי״ט דאין שבת מכין לי״ט עסי׳ ש״ה במ״א אות י״ב (ואם שרי משום צער ב״ח ע״י ישראל בעצמו לאוכלין צ״ע) ומסל״ת נאמן לומר נחלב ביום א׳ ושרי בשני דרבנן ואין משביח מקחו נחלב בו ביום עדיף טפי. וכשחל י״ט א״ב ואומר מסל״ת שנחלב בע״ש נאמן דבשבת נמי הכנה זו דרבנן עמ״א תקי״ג י״ב ותקט״ו ח׳. והכל לפי הזמן. ובוסר בי״ט אסור לסחוט בשבת כבסי׳ ש״ך סעיף ה׳ שם כרבינו תם (י״א ור״ת משמע אבל ר״ת ועיקר כרבינו תם) ולסחוט ולאכול לאלתר בי״ט י״ל דשרי עמ״א שם ז׳ וט״ז ד׳ ועדיין צ״ע. ולמ״ש האדון ז״ל בורר דרך סחיטה בי״ט אסור נ״מ בחולב עז העומדת לגדל לצורך חולה שאין סכנה דשרי ע״י ישראל כה״ג דהוי א״נ ומטעם בורר מוטב ע״י עכו״ם כל שאפשר והבן: