פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקג:א

אסור עמ״א אפי׳ רק הכנה בעלמא חיפוש ס״ת מי״ט לשבת אסור ע׳ סי׳ תרס״ז במ״א ג׳ (ס״ס תר״ז) ונסתפקנו ע״י עכו״ם בדבר שאין מלאכה י״ל שרי. ומ״ש י״ט שני לגבי ראשון חול הוא לכאורה מש״ה מי״ט לחבירו אסור וז״א מי״ט לשבת נמי אסור ועיינתי בד״מ י״ט א׳ לגבי ב׳ כחול ועיינתי במהרי״ל ע״ג ר״ה ואסברה אני לעצמי הדמיון שחט בי״ט א׳ בהמה דמותר למלוח ביחד או מערים התירו סופן משום תחלתן עסי׳ ת״ק ס״ה ובט״ז ומ״א וב״י בשם הרשב״א ז״ל א״כ אסור להותיר לי״ט שני כל הבשר ולמלוח בי״ט ב׳ לעצמו ולחול דזה אפשר מיקרי די״ט ב׳ אמרינן י״ט א׳ הוי חול והוא אפשר למלוח הכל בי״ט א׳ אע״ג דבקיאין בקביעא דירחא ונהי דלצורך י״ט ב׳ שרי לצורך עצמו דמלח מפיג לצורך חול להתיר סופו משום תחלה מולח בי״ט א׳ דוקא ומיני דגים שטובין יותר לשהות במלח נמי הכין הוא לעצמו. והבן זה:

של עמ״א עסי׳ תקי״ג ביצה נולדה בראשון אסור בב׳ בר״ה לחומרא קדושה א׳ כיומא אריכתא אבל לקולא לבשל מא׳ לחבירו לוקה ופשיטא הראשון עיקר ומונין מיניה אלא דלקולא נמי אם נאכל עירוב בא׳ דהא לא אמרינן לחומרא ב׳ קדושות וליהוי ראשון חול וב׳ קודש הא לא אמרינן אלא אי כולו כיומא אריכתא או ראשון עיקר וב׳ חול. ולפ״ז בר״ה קולא ג״כ שחט ביום א׳ יכול למלוח ביום ב׳ משא״כ בי״ט של גליות כמ״ש לעיל בשם מהרי״ל ע״ג והבן זה: