פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקא:ב

וקרובה עמ״א בריאה אסור לר״ש עב״י מביצה למ״ד ב׳ סוכה לר״ש שרי ליטול ברעועה מע״י הא בריאה אסור ומשמע אף למ״ד חלוק היה ר״ש בב״ח שמתו אסור בבריאה מדלא אמר הניחא כמ״ש בדף כ״ו ב׳ והטעם י״ל דבהמה עומד ומצפה מתי תמות משא״כ בקורה בריאה עסי׳ שכ״ד ס״ו (ט״ס שכ״ז) אבל ממ״ש בשי״ח ס״ב בשוחט לחולה שחלה בשבת שרי לבריא עמ״א ד׳ וע״כ הטעם דמצפה מתי תשחט ע״י הש״ו עתוס׳ חולין י״ד א׳ ד״ה מחתכין אבל קורה בריאה לר״ש אסור לכ״ע ועסי׳ תקי״ח במ״א אות י״ח. והנה חש״ו שעשו מלאכה לעצמן מותר לישראל בו ביום כעכו״ם שעשו לעצמו ואם ע״ד ישראל גדול בקטן י״ל דאסור וחו״ש צ״ע קצת ועסי׳ תצ״ה וביצה ל״ב א׳ תניא אין מסיקין בשברי כלים ותניא מסיקין ולא מוקי תרווייהו כר״ש וכאן בבריאה ש״מ כלי דרכו להשבר הוי כעומד ומצפה ושרי לר״ש ומיהו למ׳ד נולד אסור בי״ט פשיטא כו׳. עמ״א י״ב ואי״ה שם יבואר. עיין מפרש שם: