פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תצח:לב

עפר הביא דברי ב״י לחלק בין עפר בקרקע עולם ותלשו לגמרי ונתן העפר למקום אחר דל״ש גומא אף שנשאר גומא ועט״ז ח״י ורש״י ביצה ח׳ א׳ וז׳ ב׳ ד״נ מטעם חפירה יע״ש והמ״א כתב למ״ש באות כ״ה וי״ל ד״נ בעי משום הכנה יע״ש. והנה בגמרא מוכח בביאור בתיחוח שייך גומא ונהי דל״ש חופר מ״מ גומא הוי דמסיק משאצ״ל א״כ איך שרי מכניס עפר לשחוט לכתחלה וי״ל כאן מיירי שנופל מיד ואין גומא ניכר ולעיל קושטא קאטר דיעבד אף שנשאר גומא סביב קשה דיעבד מיהא שרי והא דמוקי דוקא ד״נ ודלמא משום תיחוח ואין גומא כלל דמטעם הכנה מוקי כן ואכתי לוקי באין ד״נ ותיחוח הרבה ואין גומא דרק חד איסורא ואפשר רש״י לא ס״ל כירושלמי שהביא התוס׳ שם ואיסור מוקצה חמיר טפי סמך מ״ה ולשיטתיה באות ל״א והבן. עמ״ש אי״ה באות ל״ג: