פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תצז:ו

הוא עמ״א מ״ש מגיד משנה ולכאורה ב״י היה לציין כי המ״מ כ״כ לדעת הר״מ ז״ל עמ״ש בט״ז א״ב וז׳ מזה ואולי כי סובר דהמחבר כהר״מ ז״ל ושאין לחלק בין דגים לחיה ועוף וא״כ בהכרח הוא דנקיט אמת המים ארוכה הרבה ועלה קאי הר״ב ג״כ ואפ״ה מותר ומיהו הר״ב כדעת הרשב״א והראב״ד ז״ל מדהניח בס״א אפילו אין מחוסרין צידה. ואמת המים סתמא עמוקה ו״ט ורחבה ו״ט וארוכה הרבה ולהר״מ ז״ל אפשר דוקא ו״ט ג״כ הא יותר טפי כיון שארוך הרבה אסור. ומהרי״ל סובר כהר״מ ז״ל ולדידן אסור כראב״ד ורשב״א ומ״ש להתיר ע״י עכו״ם אם לומר דהוי שבות דשבות במקום מצוה לצורך י״ט חדא דלמא מ״ה ועוד כל צידה מדרבנן בי״ט כמ״ש בתצ״ה אסרום כו׳ ובתקט״ו ודאי אסור לומר לעכו״ם ואם הביא אסור מטעם מוקצה ועסי׳ ש״ז ורע״ז ואפשר לחומרא אמרה. ומ״ש בשם מהרש״ל אני תמה על עצמי דהמעיין ביש״ש פרק אין צדין סימן ב׳ וסי׳ י״א יראה דבדגים שייך צידה אלא דדגים ביבר קטן דאין צידה ול״ד למשכן שהיו מחוסרין צידה ותחבולה אבל מצודה קטנה ביבר קטן וארגז רחב לאו צידה מ״מ ביבר קטן עוקר מגידולו קוצר שאוכל שרשי עשבים ומש״ה ארגז רחב צידה לית דל״ד למשכן דאין צריך תחבולה ממצודה קטנה ועוקר וקוצר ליכא דלית שם שרשים ואמת המים קצרה רק רחבה ו״ט וכל הלוכו רק לאורך המים (מלת לארגז ט״ס) כשסוכר האורך אף שיש עפר השרשים כבר אין לו הלוך כמעט ולית קוצר וז״ש רש״ל ומש״ה חייב בי״ט לשיטתיה שם קוצר וצידה מ״ה אסור אלא ביבר קטן בשבת חייב בהעלה דנטילת נשמה ובי״ט ל״ש זה רק קוצר כאסור ולא זכיתי להבין דבר קדשו של האדון ז״ל בכאן. אשר כל אליו גלויות: