פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תצה:א

כל עמ״א הנה בב״י רמ״ד בשם סמ״ג מל״ת ע״ה י״א אמירה לעכו״ם מ״ה כל מלאכה לא יעשה בציר״י ובי״ט כתיב ושבת ק״ו ועיין לבוש רמ״ג וערש״י ב״מ צ׳ א׳ אמירה לעכו״ם שבות מדרבנן דל״ת יש שבות מ״ה ודרשא גמורה היא א״כ עיקר קרא בי״ט כתיב אלמא איסור אמירה בלאו נמי ומאי מבעיא ליה חסום פרתי ולכן פירש שבות דרבנן וגזרו אטו שבת עתוס׳ שם ועסי׳ תקמ״ג בחה״מ צידד שבות במקום מצוה לעכו״ם מותר לומר הא י״ט לא דהא אסמכתא עיקר בי״ט כתיב:

אמר ההדיוט הכותב ארמוז לך כאן מעט עיין לעיל ש״ז סכ״א מ״א כ״ט וי״ד רצ״ו בש״ך אות ד׳ ברי״ו טעות דהשמיט בשר נבילה בשול בשבת ולכאורה בשול בקדירתך בב״ח עסי׳ פ״ז וז״א דחומרא בעלמא הוא וי״ל השמיט בכיון שבת ונקיט בשר נבילה ובשבת מאי איריא נבילה ובתו׳ ב״מ צ׳ א׳ ד״ה חסום רק בשר אף כשר אלא בי״ט והלכתא הואיל ומדרבנן אסור ומהני ע״ת וא״כ בשל בשר נבילה בי״ט אסור דלית הואיל הא כשר שרי דהוי שבות דשבות ואת״ל שבות דשבות בי״ט אסור בלא מצוה וצורך גדול בשבת והעד מתקמ״ג חוה״מ זה למ״ד חוה״מ מדרבנן עיין סי׳ תק״ל משא״כ למ״ד דבר תורה י״ל י״ט וחה״מ דקיל שרי שבות דשבות אף שלא במקום מצוה ובשאר איסור משמע שבות דשבות שרי כנראה שהרי הר״ב אומר כן בי״ד רצ״ז שם באיסור לאו ואת״ל שאסור נקיט מילתא דפסיקא דכשר שרי לפעמים ביש צורך והפסד גדול לומר לעכו״ם בי״ט הילך בשר שלי ובשל לצורכך. ועיין הרמב״ן ז״ל פ׳ בא וברא״ם ז״ל והנה למ״ד יעשה בצירי אמירה לעכו״ם מ״ה ומינה לכל נפש יעשה לכם בצירי נמי בשר נבילה הילך ובשל לצורכך לדידן דאמרי׳ הואיל ובאמת למ״ד דלא דריש יעשה בצירי זה אסור מדרבנן עכ״פ ונפיק חורבא לקולא והבן זה. תו״ש עשה וביה״ש ל״ג שבות עב״מ צ׳ תוס׳ שם קידושין ל״ג והבן ותקי״ט ט״ז ז׳ והבן:

חוץ עמ״א אולי מדלא כתב חוץ מלאכה באוכל נפש להשמיענו דטילטול מרובה שרי בפירות הראויין לאכילה ביומן אע״פ שא״צ להם התירו הא דבר שאין ראוי לאכילה אע״פ שאין מוקצה כעצים יבשים על הגג ומטר עליהן י״ל אסור לשלשל מארובה וצ״ע ואי״ה בתקכ״ב יבואר עוד: