פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם מט:א

בפי הכל עמ״א הנה הב״ח לא הזכיר מד״מ והוכיח דל״ד בפי הכל מתפילין וה״מ אתירוץ דשגור בפי כל הסופרים וירצה דליכא למגזר משא״כ בד״ת אם אין שגור אף השגור לא יאמר שיאמר ג״כ אינו שגור ובל״ב סכ״ט קצת לא משמע כן. ומ״ש בשם הב״ח הנה המעיין שם יראה דה״פ דאם שגור בפיו ובפי אחרים לא לעצמו אומר ולהוציא אותם לא דשומע כעונה ובעינן שיכול הוא לומר כן אבל אם שגור בפיהם אף להוציא אחרים שרי. ובתענית כ״ח א׳ במנחה אומר יחיד על פה וכי רשאי לומר בציבור אלא כולם כקורין שמע הבינו המ״א והפר״ח ג״כ דזהו החילוק של הרא״ש ובד״מ בשם הגהות אלפסי יחיד אסור וציבור יחד שרי והיינו נמי מגמרא הנ״ל. ולי העני י״ל דה״פ דס״ד שיחיד קורא על פה במקום קריאה בס״ת בציבור ופריך וכי כו׳ (דוגמא כ״ג ביה״כ ופריך דכאן אין ראוי כן) ומשני כקורא שמע (מיותר הוא) כלומר לאו שתהא נחשב כקריאה בציבור אלא כקורין שטע ואין מוכח משם כלום באופן שיש שם ג׳ פירושים ואין קושיא משם לסברת הב״ח ששם כולם שגורים דהפירוש כמ״ש והבן. וע׳ פר״ח הביא ראיה מסי׳ ג״ן סי״ד סומא פורס על שמע הרי מוציא בק״ש אחרים יע״ש בע״פ ולמ״ש בשם הב״ח כולהו מגרס גריסן ועמ״ש בסי׳ כ״ט וס״ב אי״ה שי״א שק״ש אין מוציא אפי׳ בעשרה דכתיב ודברת בם וכאן אין להאריך: