פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תפה:א

מצה עמ״א. בדרבנן בשוא״ת חייל בלא כולל נשבע שלא לשתות ד׳ כוסות או מרור דרבנן נ״ח וכופין לשאול על שבועתו ובכולל אין כופין אבל ראוי שישאל על שבועתו עי״ד רל״ט בש״ך ך׳ וט״ז ז׳. ומשמע ד״ס משום סייג וגדר כנשבע שלא לבער חמץ מרשותו דבטלו כבר נמי חלה ול״ת דוקא מקרא מגילה ונ״ח אף דיש לא תסור מדמברכין אקב״ו מ״מ לית בהו ושמרתם עשו משמרת למשמרת אלא ל״ד. ונשבע שלא לומר הגדה קיי״ל נדר אין חל על דיבור הא שבועה חלה עי״ד רט״ו ס״א ורי״ג ס״א ורל״ט ס״ג וד׳ וא״כ בכולל חייל או ליל ב׳ ממצה והגדה ובליל א׳ לא חייל וער״מ פ״ז ה״א ממצה דהגדה מ״ע מ״ה ולכאורה אף שקרא ק״ש ובלילה והזכיר י״מ מ״מ מ״ע הוי ולומר ג׳ דברים פסח מצה ומרור ולפרש טעמן ועיין פסחים קי״ו ב׳ ובר״ן שם כתב דמ״ה יצא כל שלא אמר ג׳ דברים ולא יצא כראוי וראיה מסוכה כ״ח יע״ש ולקמן בסי׳ תרל״ד ס״ד כאלו לא אכל בסוכה משמע כאלו לא יצא כלל מ״ה ועתוס׳ סוכה ג׳ א׳ ד״ה דאמר כל דעבר אדרבנן לא יצא מ״ה וכ״כ בברכות גבי ק״ש ועתי״ט בסוכה פ״ב מ״ז ופסחים שם כתב התי״ט דמצה ומרור איתקוש לפסח סובר ואמרתם מהכא נפקא שצריך שיאמר טעם הדבר דאלו מוהגדת י״ל דא״צ לפרש טעם הזכר ומן ואמרתם י״ל דוקא כשהבן שואל וי״ל. וער״מ ז״ל פ״ו לא הביא קרא דוהגדת לבנך. והנה אם ~נשמע~{נשבע} שלא להיסב במצה למ״ד לא יצא אפ״ה י״ל דהשבועה חלה אף דעבר אדרבנן ולא יצא מ״ה מ״מ אין מושבע ע״ז מהר סיני וכחצי שיעור:

והנה מ״ש המ״א על העולת שבת דהגדה אין תשלומין והיינו אין שבועה חלה עליה ובע״ש שם משמע דקאי אקידוש י״ט והראה לרע״א ועח״י תע״ג בזה. עיין בר״מ ז״ל פ״ה ופ״א מה׳ שבועות הח״י וה״ו ומ״ל שם ומשמע דכולל חייל כשהפעולה אחת הוא הא נשבע שלא לאכול מצה בליל פסח ושלא ילבש הקיטל וכדומה אין פעולתם א׳ ולא הוי כולל ולא חייל ומיהו נשבע שלא יאכל מצה ושלא ישתה בליל פסח י״ל פעולה א׳ היא שתייה בכלל אכילה. ואגב מ״ש שם הר״מ ז״ל נשבע שלא ילבש בגד שנה דכולל עכ״מ ולח״מ נשבע שילך בד׳ כנפות בלא ציצית וכולל לילה להר״מ ז״ל ולהרא״ש שבת וי״ל לבטל המצות ק״ש ולא יראה ערות דבר ואין לו מים להתכסות ובס׳ המגיד פ׳ במדבר בדרוש שבועה הארכתי: