פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תפג:א

נ״ל עמ״א מ״ש דאם יש לו ב׳ כוסות א׳ לקידוש וא׳ לבהמ״ז והח״י אות ב׳ דיניח הב׳ על ליל שני כבסי׳ תפ״ב במצה וא״ר הקשה עליו דבתע״ב אות כ״ו הביא בשם המ״א (אות י׳) דאם יש לו רק ד׳ כוסות יקח כולם לליל א׳ וי״ל כשקיים כל המצוה כתקנה יקח ליל א׳ כולם משא״כ כשאין לו רק ב׳ כוסות וכתב שממצה אין ראיה יע״ש והנה ממצה אין ראיה דבליל א׳ מקדש אלחם משנה עכ״פ ומה שאוכל הכל מפרוסה אין חששא כ״כ משא״כ ביין י״ל כמ״ש המ״א ועסי׳ תע״ד בב״ח וט״ז שם משמע דלא כמ״א ואם יש לו מע״ר חמר מדינא וב׳ כוסות יין י״ל דיקח כוס א׳ לקידוש וג׳ דבש לליל א׳ וכן ליל ב׳ ועיין הל׳ חנוכה אי מקצת נרות שמן זית ומקצת שעוה אי טוב יותר כולם משעות מ״מ י״ל קידוש רוב הפוסקים ס״ל דוקא יין. ובתמ״ז י״א שאין טעון כוס כלל ומ״מ בין כשאין לו רק כוס א׳ מ״מ מברך אשר גאלנו כמ״ש המ״א בסמוך דנתקן על הגדה או כמ״ש הפר״ח והח״י דמהראוי היה לברך שעשה נסים ואשר גאלנו במקום שעשה נסים א״כ מברך בלא כוס. אבל יהללוך ונשמת לא יסיים מהולל בתשבחות או הבוחר בשירי זמרה כשיגיע מעולם ועד עולם אתה ה׳ פוסק ובישתבח כשמגיע מעתה ועד עולם פוסק דלדידן שאין מברכין בליל פסח תחלה על הלל ה״ח בסוף אין מברכין והברכה קאי על הכוס וכשאין לו לא יברך:

ובוצע ע׳ מ״א הנה הרי״ף כתב מאן דלית ליה חמרא שרי (מתחיל) המוציא ובצע לריפתא ומנח ידיה עד דגמר קידושא ומברך על אכילת מצה כו׳ והוא לשיטתיה דבליל פסח יניח רק פלגא ושלימה (עסי׳ תע״ה) הילכך הואיל וא״צ בליל פסח לחם משנה לדידיה א״כ בוצע מיד מהפרוסה לאחר ברכת המוציא דבלא״ה פרוס ועומד הוא והמחבר שהעתיק מברך המוציא ובוצע קשה זה דאם הפירוש שיבצע האמצעית מיד קודם קידוש כשאין יין ולאחר המוציא בוצע העליונה ג״כ הא צריך לקדש כולו קידוש על הלחם משנה ולכן פירש בוצע היינו שמניח שתים שלימות ובוצע א׳ מהן והיינו אמצעית מיד אחר המוציא וע״ז הקשה דאכתי דברי המחבר אין מכוונים דאמאי לא יבצע אמצעית קודם קידוש כי עתה הקידוש במקום יין ע״כ העולה דלישנא דהרי״ף הוא ולדידן אה״נ דבוצע אמצעית קודם קידוש ומברך המוציא על לחם משנה ואין בוצע מהשלימה עד גמר הקידוש ואז מברך עמ״א כבסי׳ תע״ה ועב״ח ותבין. ועסי׳ רצ״ו דאומר הבדלה על הפת אגב הקידוש וה״נ גומר הבדלה על הפת יקנה״ז כמו בשאר י״ט כמ״ש יע״ש: