פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסז:ד

לידי עמ״א בהקדמה הארכנו ביקוע הוי מ״ה ומשמע דחייב כרת ואם לא נתבקע רק שהה מיל אי בתבשיל חם שאין מעלה רתיחות י״ל ספק הוי עמ״א י״ב ומ״ש בהגמי״י פ״ה והאוכלן בכרת עב״י הוא ל״ד עפר״ח והנה מה שצריך לראיה אע״ג דכ״ש הוא מעיסה בלא שהה מיל ולא נראה חימוץ כ״ש חטה הקשה מסי״א י״ל עיסה דרך להיות קרני חגבים כשנתחמץ הלכך כל שלא נראה כו׳ משא״כ חטה. ומ״ש שכ״מ בתה״ד קכ״ג לכאורה כוונתו דהתה״ד שם בשהיות אי מצטרף הביא ראיה מדגן שירד דלף טיף טיף פסחים ל״ט ב׳ וכפי הנראה גורס דג״ן עמ״מ פ״ה מחו״מ הלכה י׳ לא קמח אלמא כל שלא שהה בדגן שיעור מיל אין חימוץ קשה א״כ מה מייתי ראיה מרב פפא דלא קבע מילתיה אמשנה דשלש נשים פסחים מ״ם ב׳ דטובא אשמעינן אף דגן שהיות מצטרפות ועוד דבלאו ר״פ הך ברייתא דגן שנפל דלף כל היום אין מחמיץ לאו משום טרדא ועסקות אלא דגן שלא נתבקע שרי והר״ן סובר באמת כן דארבא דטבע בביקוע איירי דלא כר״א ועמ״ש בהקדמה כל שמוטל במים צוננין אפילו מעל״ע ויותר אין מחמיץ כל שלא נתבקע העיסה בצונן בה״מ יש לסמוך ע״ז עפר״ח כאן:

וא״ת ארבא דטבע אמאי לא התיר רבא לערב ברוב היתר ולטחון הכל דלח בלח בטל הוא ואין חוזר וניעור כבר הקשה הרשב״א ז״ל בסי׳ תפ״ה עמ״א תמ״ז אות מ״ה יע״ש ובט״ז ה׳ להוסיף שרי קודם פסח אבל לבטלו בידים לא אף קודם פסח וההוא דתרנ״ו ב׳ בט״ז פירשתיו שם ועי״ד קט״ו בש״ך כ״ח בספק איסור מבטלין וחטים שאין ביקוע ספק הוא עמ״א י״ב הא ליתא דודאי ספק תורה אין מבטלין (אף למ״ד דהוי דרבנן ול״ד לאיסור דרבנן) וחמאה איסוריה קיל ובפריי שם בצ״ח וצ״ט כתבנו מזה:

מעשה כו׳ עח״י ה׳ אם יש בו להשביח מקחו אף כשהוא בידו אין נאמן יע״ש:

מ״ש בשם מרדכי הארוך עב״ח ועסי׳ תמ״ז במ״א אות מ״ה ומ״ו ואות י״א החוזר וניעור ביבש. וכללא הוא לדידן כל שאין עובר מ״ה ב״י אחר הפסח שרי דיעבד ונאכל א׳ ונפל לים דהותרו אחרים באיסור דרבנן שאני אומר ומחמת ס״ס עי״ד שם ואפילו לדידן נתבטל קודם פסח ומה ששייך לכאן עמ״ש בתמ״ז מזה. ובדין חטים שאין מבוקעים שבאו במים עמ״א י״ב וערש״י פסחים ז׳ א׳ אפי׳ בחטי קורדנייתא שבאו עליהם מים ובתוס׳ ד״ה משש ועח״י אות י״א ואי״ה באות י״ב יבואר עוד: