פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסז:לג

אבל עמ״א העתיק תשובת הר״ב ז״ל סי׳ כ״א. ומלת כמ״ש בי״ד ק״ה וסי״א הם דברי המ״א ופי׳ שהולכין אף להקל (כמ״ש הש״ך שם אות ל״ו) והנה בתי׳ א׳ וג׳ לא התיר הר״ב שאר החתיכות כ״א באיסור משהו הא אם אין ששים בכל החתיכות נגד החמץ יש לאסור ולתי׳ הב׳ אף באין ס׳ יש להתיר אחרות עכ״פ ואף אם היתר שמן אין מפטם במליחה עש״ך שם אות כ״ח וט״ז י׳ דרמ״א פי׳ דוקא חלב כחוש ההיתר שמן מפטם ליה הא חמץ כחוש לגמרי אין ההיתר מפטם ליה ורק מנהגא לאסור אותה חתיכה ולא אחרות ומה דמשמע מתשובת הר״ב ז״ל משהו דרבנן אין איסור יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב הא פחות מששים באיסור תורה יוצא בלוע ממליחה ובי״ד ק״ה הסכים עם המחבר בצלי וה״ה מליחה כמ״ש הש״ך אות ח״י שכ״כ בת״ח כלל כ״ט ד״א ועמ״ש בפריי שם בש״ך ל״ח וכ״מ בשו״ת מהר״ם מלובלין ז״ל סי׳ צ״א במעשה ד׳ תרנגולים שאין מפעפע כל שאין האיסור שמן בעצמו במליחה. ולפ״ז המנהג שכתב רמ״א דאותה חתיכה אסורה כולה כי יש מחמירין במליחה בס׳ אפי׳ כחוש גמור וממילא בחמץ קודם הפסח בס׳ ותוך הפסח במשהו ושאר חתיכות מותרין דאין מפעפע מחתיכה לחתיכה בלי רוטב. והא דבשאר איסורין מצטרפין כולם לששים אף שרק חתיכה א׳ נוגע באיסור והשאר בהיתר י״ל ממ״נ אי האיסור שמן מפעפע מחתיכה לחתיכה והכל מצטרף כל שנוגעים זב״ז ואי האיסור כחוש מדינא כדי קליפה אלא שלא לחלק השוה מדותיו בכ״מ בששים. וכ״ת בחתיכות היתר שמן דמפטם מא״ל י״ל דהוי כעין ס״ס שמא במליחה אין מפטם ואת״ל מפטם שמא יוצא מחתיכה לחתיכה ויש ס׳ ועשו״ת ב״ח סי׳ נ״ד ולמ״ש י״ל דליכא תרתי דסתרי אהדדי. ואחרות קליפה ביש ספק אי נגעו בחטה דאי ודאי נגע כולן אסורות ממנהנא ואי ודאי לא נגע כזפק בתוך תרנגולת אף קליפה א״צ. וכ״ת דמס״ס מתירין אחרים שמא אין מפעפע במליחה מחתיכה לחתיכה ואת״ל מפעפע במליחה רק כ״ק זה שיבוש כשאתה אומר שמפעפע ע״כ היינו יותר מכ״ק תו ליכא ס״ס וכ״ת דמש״ה צריך קליפה דחנ״נ גם זה שיבוש דבמשהו אין נ״נ ואף בפחות מס׳ אין הנאסר יכול לאסור יותר מהאוסר וע״כ הא דצריכים אחרות קליפה ביש ספק אי נגע החטה באחרות יש ס״ס שמא לא נגע ושמא מליחה כ״ק בכחוש וכן האמת. ועיין עולת שבת סיים בחטה שבורה יש להקל לדעת הר״ב וסייעתו ויראה לפרש שאין אחרות צריכים קליפה בספק ואפשר אף אותה התרנגולת ס״ס הוי שמא מליחה כ״ק ושמא נתעכלה כמ״ש הר״ב בסי״ב וה״ה כאן:

הוי יודע מדהוצרך הר״ב ז״ל בתשובה להתיר דבמשהו אין מפעפע מחתיכה לחתיכה בלי רוטב משמע הא בבישול יוצא מוכח לכאורה כמ״ש הט״ז בי״ד צ״ב אות י״ז דוקא תרי משהו לא אמרי׳ הא דבר הנאסר במשהו אוסר אחרות כשאין ששים נגד גוף החתיכה ואם שטעמא לא ידענא כמ״ע שם מאחר דאין כח לצאת משהו. ועמ״א אות י״ג ר״ל הר״ב סובר דתרי משהו אוסר א״כ אין ראיה. ומ״ש המ״א בשם המ״ב כו׳ כל דקליפה מדינא אוסר בתבשיל בקליפה ל״ש תרי משהו דבקליפה יש בו טעם ועא״ר תמ״ז אות ו׳. ועח״י תמ״ז ט׳ היקל להתיר בהנאה יע״ש. ומ״ש דוקא כשאין לספק שנגע החטה בשאר החתיכות קשה א״כ אף קליפה א״צ לאחרות כמש״ל:

מ״ש המ״א שו״ת מהר״ם מלובלין ז״ל כרוב כו׳ צ״ע אם לא נתנו מים כלל בכרוב כ״א ציר יצא מעצמו אף שיש מלה שלנו הוי כוותיקא משחא ומלחא ונימא שאין אוסר ומחמיץ עסי׳ תס״ב ותס״ג ואף חריף אין מחמיץ ולשמא נתחמצה כבר אין חוששין וכבר הארכנו בזה בחטה בקועה כה״ג וצ״ל דיש ג״כ מים בכרוב. ודגים מלוחים כה״ג י״ל דהמלח בעין וניכר ואוסר. ומ״ש זפק מלא חטים אוסר אותה התרנגולת כולה הואיל ואין ששים כו׳ היינו אף במקום שמקילין אבל לפי המנהג אף משהו אוסרין אותה החתיכה. ומ״ש בכרוב אם אין הציר עולה ע״ג הוי מליח י״ל דנאכל מחמת מלחו ומ״מ שופת ציד כו׳:

עת״ח כלל ל״ח די״ג מדין איסור דבוק ובט״ז צ״ב אות י״ב:

אם מלחו הרבה תרנגולים ובאחד היה זפק חטים כמעשה דמהר״ם מלובלין ז״ל סי׳ צ״א אז אם נמלח תחלה התרנגולת לבדה ואין ששים נגד הזפק אם בזמן היתר אפשר יש תקנה לערב עם הרבה ולבשלם יחד ומותר התרנגולת לאכול עד הלילה ואם בזמן איסור אז נ״נ עסי׳ תמ״ז במ״א ל״ח בזיתים. ואם נמלחה התרנגולת בזמן היתר ואין ששים נגד החמץ ולאחר זמן איסור עירב עם שאר בשר צ״ע אם נאמר הואיל ונבלע בזמן היתר לא נ״נ א״ד כשהגיע זמן איסור נ״נ ואח״כ כשעירבם באחרים צריך ששים נגד כל התרנגולת וכן יראה ובב״ח כה״ג חתיכה כבוש בחלב ונאסרה באכילה מדרבנן ואח״כ נתערבה באחרים ולא ניכר ובישל יחד י״ל עכ״פ בהנאה להתיר אחרים כיון דלא ניכר בשעת שהיה ר״ל בהנאה ועי״ד ק״א ומיהו בב״ח כה״ג ה״ג נ״נ מ״ה גוף האיסור אף בשעה שבלע היה כבוש רק מדרבנן וצריך אח״כ בא״מ ששים נגד החתיכה מ״ה וספק אסור ואף בחמץ כה״ג מדרבנן יראה כן וצ״ע. ועי״ד ק״ה בש״ך אות ט״ו בצלי המליחה אף שיש ס׳ צריך קליפה ונטילה אלא בכחוש הם מדינא ובשמן הקליפה והנטילה חומרא בעלמא ביש ששים. ובחמץ כחוש הוא והיתר מפטם אין אלא לחומרא והקליפה והנטילה מן הדין ול״ש ביה תרי משהו אף להט״ז דמתיר תרי משהו:

עשו״ת צ״צ סי׳ למ״ד אם שאב מים בכלי שהיה מעט שכר בתוכו והדיחו הדחה אחרונה י״ל אדמחליש בלע קצת והח״י אות מ״ו מיקל אפי׳ אית ביה פילי ואפילו להר״ב דמחמיר בסי״ב מצונן כאן היה דרך העברה בעלמא מותר בקליפה לחומרא בעלמא יע״ש ועח״י כלל ו׳ אות כ״ג. משמע אף תוך פסח שרי ומיהו אם הדיח בכולו שכר או הניחו בכלי מים הרבה עם מעט שכר והדיחו הבשר בתוכו י״ל להר״ב לא גרע מצונן בסי״ב ואומר ואף למאן דמתיר יש לומר איכא טעם אדמחליש בלע בתוך הפסח ועי״ד ס״ט ס״ח. וצ״ע גם בזה. ועפר״ח: