פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסז:ל

אחר עמ״א והכלל תולין במצוי לקולא ולחומרא ואם נמצא חטה עליה בחוץ לאחר ששפכו עליה הדחה אחרונה אף מזמן לזמן ובמקום ב׳ אין מחזיק ריעותא ובפנים אף ממקום למקום מכלי לכלי מסתמא מן התרנגולת היא והיתה במליחה ואוסרת כל התרנגולת או כ״ק כו׳. ואם נמלח תרנגולת מצד חוץ ולא בפנים וחטה בפנים או זפק קודם הדחה אחרונה אם קודם י״ש מותר אף בלא ח״מ ולאחר יב״ש בה״מ דהוי כטהור מליח וטמא תפל ועי״ד ס״מ ס״ד. והמנהג הנכון לבקוע עופות לשנים בכל השנה למלוח יפה כ״ש בפסח לעיין שלא יהא חטים כו׳. ועשו״ת בית יעקב סי׳ צ״ט בשם ביאורי מהרש״ל ז״ל ה׳ נדה באשה הרואה דם מחמת תשמיש דמי שיש לו ספק איסור בביתו אסור להעלים עיניו אבל דבר שחומרת הגאונים שרי ומהר״א שטיי״ן שם סיים דבר שהוא מצוה אפשר להעלים עיניו וסיים הבית יעקב הלכך בפסח אסור להעלים עיניו ולבדוק לאחר מליחה שמא יש חטה בתרנגולים אף דמליחה בששים חומרת הגאונים (בכחוש) מ״מ קליפה מדינא אסור מוזכר בתלמוד ובי״ט מצוה לאכול א״צ לעיין יע״ש ועי״ד ל״ט בדיקת הריאה מיעוט המצוי כו׳ וראוי לעיין היטב יפה קודם מליחה ואז לאחר מליחה לא הוי מיעוט המצוי ובי״ט א״צ לעיין: