פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסו:ב

ויתן עמ״א וכללא הוא כל איסור הנאה שלא כדרך הנאתן שרי לחולה שאין סכנה פסחים כ״ה ב׳ וחמץ יש ב׳ איסורין א׳ הנייה ב׳ בל יראה והלכך לסכנה שרי אף חמץ ישראל. ואין סכנה שרי בחמץ ש״ע שלא הקנה לישראל ואיסור הנאה מחמץ עכו״ם לחולה שאין סכנה שרי ולא ילעוס חטים מאיסור בל יראה שמשהה ובא לחימוץ דלהניח ע״ג מכתו אין איסור הנאה לחולה שאין סכנה ומש״ה לשון חכמים מרפא דאגב גררא השמיענו דחטים רפואה ועיקר האיסור השהייה בלא רפואה אסור וחמץ ש״ע רפואה נמי שרי. (וי״ל בלא מכה קודם שיעור מיל אין איסור באפשר משא״כ ע״ג מכה מי פירות עם מים ממהרים להחמיץ עסי׳ תנ״ט ותס״ב) ועתוס׳ פסחים כ״ט א׳ ד״ה בדין יע״ש דבהנאה משכחת שלא יהא שלו ועפר״ח כאן שאלה בא׳ שיש לו כאב הרא״ש וכו׳ והשיב דאסור בפסח אם לא במי פירות יע״ש והנה אם אפשר במי פירות ודאי עדיף טפי ואם א״א כ״א ע״י מים י״ל אם נאמר דחצי שיעור לית ב״י מ״ה כ״א דרבנן עי״ד קנ״ה ס״ג הביא הר״ב בהג״ה דאיסורי הנאה דרבנן אפי׳ דרך הנאה שרי לחולה שאין סכנה עש״ך ט״ו (והפר״ח כאן כ״כ בשם הר״ן פכ״ש) ואפי׳ אם נאמר ח״ש יש איסור ב״י מ״ה ואסור שוב לחולה שאין סכנה דלא שייך שלכ״ה בב״י כמ״ש המ״א והפר״ח מ״מ התוס׳ בפסחים כ״ט ב׳ ד״ה רב אשי משמע כל שדעתו לבערו אין עובר עליו ומשמע דאף איסור דרבנן לית ביה ואפי׳ נימא דיש איסור דרבנן שרי לחולה שאין סכנה כמ״ש בי״ד שם. וגם אי יש איסור תורה י״ל קודם שיעור מיל נסרח ונתעפש ממכה או יערב דברים המרים שאין ראוי לאכילה והוי נוקשה ותוס׳ ריש א״ע נוקשה אין בו ב״י ולדידן נוקשה דרבנן ועסי׳ תמ״ב בהא דנפסל מאכילת כלב יע״ש ובי״ד קנ״ה ס״ג די״א דאיסור דרבנן שרי לחולה שאין סכנה אפי׳ דרך הנאה:

ועיין ח״י אות א׳ הקשה עמ״ש בה׳ י״ד קנ״ה לחלק בין עשה רטיה קודם פסח לתוך הפסח והקשה עליו והנה אם נאמר שמ״ש התוס׳ פסחים כ״ט ב׳ דעתו לבערו אין עובר היינו בהניח ולא עשה מעשה הא עשה מעשה עובר עליו ועמ״ל פ״ג מחו״מ ה״ג ומ״ש בפתיחה בריש הספר (ומתוס׳ לא משמע כך דא״כ הדרא קושיא לדוכתיה יע״ש) א״כ י״ל שפיר לחלק בין קודם פסח לתוך פסח. וי״ל עוד כי קודם פסח מבטל ליה והוי רק דרבנן שרי לחולה שאין סכנה כמ״ש הכ״מ בשם הרשב״א ז״ל פ״ה מהל׳ יסודי התורה דחמץ ש״ע ואין רוצה לזכות בו או שלו ומפקיר דאין זוכה בו רק לרפואה ולא ניחא ליה ועפר״ח כאן. ומיהו תוך הפסח י״ל יבטל החטים קודם חימוץ כההיא דתלמיד היושב לפני רבו וע׳ סי׳ תמ״ו ור״ן ר״פ והבן זה יע״ש: