פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסה:ד

שהוא עמ״א הנה בד״מ משמע דבנצלה ומבושל צונן בשאר איסורין באין ה״מ אסור בי״ד צ״א בש״ך כ״ה בלא נמלח כלל באית פילי ממילא בפסח במשהו אף בה״מ יש להחמיר עסי׳ תמ״ז בריחא ובאמת בפילי בשאר איסורין שרי עט״ז שם י״ב וראיה משריית בשר יע״ש אפ״ה בחמץ יש להחמיר בפילי ומלשון הד״מ שמא נשאר משהו חמץ תוך הפילי משמע מטעם בעין והופשט העור י״ל דשרי האווז כמ״ש הע״ש ועח״י אות ו׳ דכל האווז אסור דגם בשר אווז יש פילי ועוד דשפשוף גורם שיכנס לתוכו ובע״פ עד הלילה שרי יע״ש ובא״ר אות ד׳ יע״ש ויראה דאם שרו מורסן במים ונתחמץ או אווז לח ממים כמ״ש בש״ע דנתחמץ ושפשפו האווז י״ל דנ״ט משהו בכל האווז ואף מפשיט העור אסור בפסח. משא״כ אם שפשפו אווז חי במורסן יבש ועדיין לא הדיחו האווז הדחה א׳ אז מפשיט העור ושרי דנהי בעור אית פילי בבשר אווז לית פילי כנראה מא״ר לכאורה שם ואף דע״י שפשוף נכנס טעם משהו בכל האווז מ״מ עדיין היתר הוא ונתבטל היתר בהיתר בין בא״מ ומותר לבשל אח״כ. ואפילו שפשפו אווז צלויה כבר צוננת או רותחת במורסן יבש דמי הדחה כבר נתייבשו באור כבסי׳ תע״ב בשומן אווז במ״א ו׳ תו הוי מי פירות ואין מחמיצין. ולכאורה אווז חי ששפשפו במורסן יבש קודם הדחה אם רוצה לצלות כך בלי הדחה ומליחה כלל י״ל דשרי אף העור דאווז מי פירות ונהי לבשלו אח״כ י״ל דאסור כי שמא יש בפירצי מורסן שלא נקלה יפה כבסי׳ תס״ב מ״מ לצלות כך שרי ועי״ד ע״ו ס״ב בה״מ ועוד דבר חשוב יש לצדד בזה כאמור. ומלשון ד״מ שכתב שמא יש חמץ משמע בעין יורה כע״ש או כח״י. והנה מ״ש עד הלילה שרי ובתנאי שיאכלנו קודם פסח צ״ע ואי״ה בט״ז יבואר עוד יע״ש: