פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסב:ו

ובלבד עמ״א בשם כה״ג דאין חילוק בין הרבה מים למעט מים וכל שנשתנו המים כיין צימוקים בשם המבי״ט והרשב״ץ הביאו הב״י בבד״ה אין מחמיץ והיינו הך דכאן בס״ג שנפלו המים בעודו תירוש ותוסס אח״כ שרי ללוש ביין ההוא ולדידן דיעבד עכ״פ שרי אף שהה כל היום משא״כ בס״ו שנפלה החטה לאחר שנעשה יין ונפל אח״כ מעט מים אף טיפה א׳ אוסרת ומחמצת החטה וכפשטן של דברים מ״ש הרמב״ם ז״ל בה׳ חו״מ פ״ה ה״ג. ובהג״ה מחתנו הר״ב דק״ק קוטנא משמע שר״ל דיש חילוק בין נפל מעט מים בהרבה מי פירות ונתבטלו כבר אז מותר ללוש משא״כ כאן שחטה בתוך הדבש ונופל אח״כ המים וגם מי דבש הרבה מים ל״ש ביטול ואמנם במעט רגע אין החטה מחמיץ ואח״כ כבר נתבטלו המים ולמה יאסר וע׳ אות ג׳. ובח״י אות י״ב כתב דמעט מים אין אוסר כמי פירות עם מים הא אם שוהה הרבה אוסר. וגם זה קשה כיון דנתבטלו אף שוהה הרבה אין אוסר וכמ״ש הא״ר אות ז׳ יע״ש. ולכאורה הסכים המ״א לכ״ג ועפר״ח כ״כ כמ״ש הכה״ג. והנה להתיר חטה בנמצא במי דבש בשתייה יש להתיישב אבל לשהות או למכור לעכו״ם י״ל דשרי במשהו ולסמוך על דברי השאלתות. ועט״ז בתמ״ז אות י״ז במעשה דמע״ד התם החשש שמא הוי ביורה החטה קודם שנתבשל המע״ד וכבר נתחמצה ומש״ה צריך לומר שם הטעם בצונן אין נ״ט ושם יבואר אי״ה דאין מחזיקין איסור ממקום למוים משא״כ בנפל החטה למי דבש אחר שנתבשל י״ל דין מי פירות יש להם ונ״מ בשכר כה״ג בנתערב מעט שכר ביין בע״פ אחר שש בס׳ ולש עיסה א׳ מי פירות הוי כשר ובטל השכר בס׳ ואי דין מים יש לשכר לא בטל כל שהוא מים בהרבה מי פירות ונתחמצה כל העיסה. גם חטה בשכר ונפל ליין עד הלילה מטעם שכר נט״ל שכר ביין עמ״א תנ״א מ׳ ובטל עד הלילה ומטעם חטה חמוצה באין ששים נגד החטים אסור עד הלילה:

ובשו״ת ח״צ ז״ל סימן ק״מ דחה הוראת המבי״ט ובנו מהרי״ט (ח״ב א״ח ח׳) והרב ר׳ דוראן מהלכה וסובר דיין צימוקים קים הוי מים לענין זה ויין צימוקים פסול לנסכים וגרע ממזוג וזהו כוונת הרשב״ם (ב״ב צ״ז ב׳) יין צימוקים פרכילי ענבים היינו שעצרם בבית הבד והוציא יינם זהו תורף דבריו ז״ל והמעיין ברא״ש שם משמע דלמד מזה יין צמוקים כיון דאם הבית כשר לנסכים מקדשין עליו לכתחלה והיינו כשיש בהם קצת לחלוחית ושורין אותם במים ועיין בטור א״ח רע״ב ובב״י וע׳ ברי״ף פרק ערבי פסחים ובר״מ פרק כ״ט משבת הי״ז ומדין נסכים למדו זה ואע״ג דמזוג פסול הא אמרו שם לענין ברכה עלויא עלייא אבל יין צימוקים ודאי מהתם למדו וכ״כ הרשב״ץ ז״ל בתשובה הביאו הב״י כאן בבד״ה דיין מי צימוקים ששורין כו׳ וז״ל הרי״ף פרק ע״פ יין צימוקים אם הביא (לנסכים) כשר ובקידוש לכתחלה וה״מ כי כמישן בגופנייהו ולאו יבישן וכד עצרת להו נפקא מינייהו לחלוחית הני הוא דתרינן במיא ומעצרין כו׳ הרי כמ״ש וכמ״ש בסי׳ רע״ב בא״ח וע׳ לבוש שם ומלת מעצרי״ן שסיים הרי״ף צריך קצת ביאור וא״כ לענין שתייה איני אומר היתר ומ״מ לשהות או למכור לעכו״ם יראה דשרי במי דבש כה״ג במשהו ואינהו מיכל אכלי אנן לא משהינן עתה״ד קי״ג:

כתב בשל״ה חטה בשומן אווז כו׳ עפר״ח תס״ה סי״ד היכא שנמצאת חטה בשומן אווז בעודה במחבת על האש שעדיין לא נשתנה המים אוסר אבל נמצאת החטה בשופן אווז בקדירה לא מחזיקין ממקום למקום כההיא דכרוב בתס״ז במ״א בשם שו״ת מוהר״מ מלובלין ז״ל וכבר נשתנו המים כתירוש ואין מהמיץ וזה הוראת הצ״צ בקס״ב יע״ש וע׳ באר היטב אות י׳ שהפר״ח אוסר היינו בנמצא החטה במחבת בעודה על האש שיש מי רחיצה ולא נשתנה עדיין:

והוי יודע חטה שנמצאת במי פירות שרי ולא חיישינן שמא נתחמצה כבר כי אין מחזיקין איסור ומיהו אם נתבקע החטה צ״ע דאפשר ממי פירות אין דרך להתבקע ותולין שכבר נתחמצה ומיהו לא מחזיקין איסור ואפשר נתבקע ממי פירות ועשו״ת הר״ן ז״ל נ״ט אין דרך להתבקע חטה מלחלוחית שלה הא ממי פירות אפשר להתבקע ועדיין לא נתחמצה ואי״ה בתס״ג אות א׳ יבואר עוד וא״ז אות ג׳ פסק בשם הגאון אא״ז להשהותה ואי״ה שם בתס״ג יבואר:

ואותן עיגולים ממצה טחונה ומטגנין בשומן וביצים בלי עירוב מים כלל פשיטא דאין לחוש בנמצא חטה בהם ולמעט מלח הנתון בהם אע״ג דהוי מים לחד דיעה ועמ״א ז׳ מ״מ מעט הוא ונשתנה צורתו כוותיקא דשרי עסי׳ תס״ג במ״א א׳ וט״ז ב׳ ואי״ה שם יבואר. ואם נתנו אותן עיגולים בקערה ועירו עליהם רוטב צ״ע דאף דעירוי אין מגיע לאמצע כ״א פועל כ״ק אפשר במצה טחונה מחלקים נפרדים מוליך הרוטב משם וצ״ע ואי״ה בתס״ז יבואר עוד: