פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסב:א

כתב בש״ג עמ״א עתוס׳ פסחים ל״ה ב׳ ד״ה מי פירות דחומץ אין מחמיץ ובר״מ פ״ה ה״ב מחו״מ רימונים אין מחמיץ והנה בתרומות פ״י ובמנחות דמסיק נוקשה הוי בע״כ דיש מים עם התפוח קשה אמאי כל העיסה אסורה מדין מחמיץ (עתי״ט שם) הא זוז״ג שרי ע׳ פ״ב דתרומות מי״א וי״ד וכ״פ בר״מ ז״ל מהמ״א פי׳ו\ הי״ג ובי״ד בסי׳ פ״ז בט״ז אות י״ג וכל שאין באיסור לחוד כדי לחמץ לא הוי מחמץ וע״כ תפוח חמוץ מיירי ונוקשה הוי בעיניה בלי מים ובמנחות דפריך נמי מיירי כה״ג דפלוגתא דרבנן ורשב״ג בכהאי גוונא בחמץ מיירי דאל״כ לכ״ע כו׳ ומש״ה פריך לה ובר״מ ז״ל בה׳ תרומות פט״ו ה״ד תפוח שריסק והחמיץ עיסה הרי מדומעת ולא הזכיר עם מים ואף שלא הזכיר חמוץ סתמא כפירושו ומדהחמיץ בחמוץ מיירי ואף שיהיה קשה דאי מי פירות חמוצים אין מחמיץ לבדם בטל הוא בא״מ ששים ובמנחות מקשה מינה ומסיק נוקשה הוי. ואף שי״ל טיפת מים עם הרבה כי פירות ממהר להחמיץ ונהפך טבען בהרכבה ומקרי מי פירות גופייהו מחמץ כן כשיש בשאר תרומה כדי לחמץ ובחולין אין כדי לחמץ לא הוי זוז״ג ואסור עדיין קשה דאי לאו המים הטיפה ההיא לא היה כח במי הפירות להחמיץ וזוז״ג הוי לבדן וצ״ע:

יאפה עמ״א מ״ש מעט מי פירות משמע הרבה אוסר וצ״ע מי יודע כמה מיקרי הרבה וי״ל כל שיש ששים ועח״י ד׳ מתיר בהנאה ושהייה כל שלא שהה שיעור מיל ובא״ר אות ג׳ אפשר להתיר בה״מ יע״ש והנה בהנאה הסומך עח״י שפיר ובאכילה י״ל יש בו צד כרת עט״ז א׳ ועא״ר ב׳ מ״ש המ״א אות ג׳ בשעת לישה כ״ש אוסר וי״ל דמיירי בשהה שיעור מיל. ומ״ש ראיה מהרא״ש קיטוף דבר מועט אף דזה לכו״ע ולרבנן אין מקטפין היינו לכתחלה ודיעבד י״ל דאין לאסור דבר מועט כשלא שהה שיעור מיל:

ומ״ש המחבר שא״י י״ח דהוי מצה עשירה משמע לכאורה עם מים יי״ח עי׳ לבוש כתב לא שאין בא לחימוץ כו׳ ולא כתב דנ״מ עם מים ש״מ לכאורה סובר עם מים יי״ח עסי׳ תע״א מ״א ה׳ ופר״ח שם וכאן ועח״י אות ב׳ כל שנתבטל טעם מי פירות ואין נרגש יי״ח ולקטף אסור דהוי מצה עשירה דבעין היא ולפ״ז אסור ליתן מלח ומים על מצה אחר אפייה ולהחזיר לתנור דא״י יד״ח דהוי מצה עשירה ואי״ה בתע״א יבואר עוד. ולשון הב״ח ז״ל בתע״ה ס״ד קשה קצת במ״ש דר״ע ממעט מלחם עוני שאין בא לידי חימוץ א״כ לחם עוני למה לי מהיקשא נפקא וברייתא עם מים מיירי ועפר״ח שם ועמ״מ פ״ו ה״ח מחמץ ומצה ובב״י כתב יין ושמן ועפר״ח כאן: