פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסא:א

הסיקוהו עמ״א הנה בהסיקוהו כ״פ ולא ראה אם הלכו ע״פ כולו דיעבד אבל פ״א צ״ע למ״ד חמץ היתרא מיקרי ולמ״ש הר״ב בתנ״א ס״ד ובמ״א י״א דליבון קל סגי היינו דהוי בהגעלה וזה ל״ש בכלי חרס כתנור לבינים השרופים בכבשן דדין כ״ח להם כמ״ש בתנ״א אות ד׳ יע״ש הגעלה לא מהני כלום בכלי חרס אבל למשמעות הר״ב בתנ״א ס״ד ויש מקילין בליבון קל משמע דליבון קל נמי מהני דיעבד אף באיסורא בלע א״כ ה״ה כאן ולדינא אסור דודאי דבר הצריך ליבון לא מהני ליבון קל והגעלה בכ״ח לא מהני כלל. ומיהו תנור העשויה מאבנים וכדומה או לבינים שיבשו בהמה דין כלי אדמה להם כמ״ש שם באות ד׳ נימא דשלהבת לא גרע מהגעלה ולמ״ד חמץ היתרא מיקרי יש לצדד כה״ג ועסי׳ תמ״ז סעיף ה׳ יע״ש. ודע דבר הבלוע מכלי יוצא בלא רוטב ואוסר כ״ק עי״ד ק״ה בש״ך אות כ״ב וכ״ג מ״מ ברטיבות קצת או ע״י אש כה״ג אוסר כולו. ואם אפו חמץ והתנור נקי ושמו אח״כ קדירה בשר לפסח ב׳ קדירות אין איסור דיעבד עסי׳ תנ״א במ״א מ״ד וי״ד צ״ב וצ״ז בט״ז ד״. ותנור מלבינים שיבשו בחמה צ״ע די״ל לבינה בחמה ובלע איסור ע״י רתיחת חמין מהני הגעלה משא״כ כה״ג תנור שהוסק באש י״ל הדר הוי כ״ח א״ד כיון דתחלה יבש בחמה תו דין כלי אדמה לו. והוי יודע דהיתרא בלע דמהני הגעלה אף שימש ע״י אש כמ״ש המ״א תנ״א י״א ותק״ט ס״ה היינו דאיקלש טעמיה והוי כנותן טעם בר נותן טעם והר״מ ז״ל בה׳ מעה״ק פ״ח הי״ב כתב להגעיל השפוד יראה היינו קודם שנעשה נותר הא אח״כ לא מהני מה דהיתרא בלע דעתה איסור הוא ול״ש כנ״ט בר נ״ט ועיין סוף ע״ז וא״כ בתנור מאבנים לחוד בלי טפילה כלל ולא הלכו הגחלים ע״פ כולו בזמן היתר יש לצדד קצת הא תוך הפסח לא והבן זה. ולשי זה קדירה בלוע מבשר ע״י אש בלי משקה ואח״כ בשלו חלב והגעילו אסור דיעבד דעתה איסורא הוי וכ״ת חלב נפלט ע״י הגעלה חדא דאין הגעלה באוכלין לפלוט החלב מבשר ועוד די״א כה״ג נמי הבשר נ״נ אף נפרד לגמרי החלב עי״ד ק״ה והבן:

יראה לי אם הסיק והלכו הגחלים בחציו ובשאר ספק ואפו מצות בצד שהלכו הגחלים שם י״ל דשרי דהוי ס״ס שמא הגחלים ע״פ כולו ושמא אין בישול ואפ׳ מפעפע בכולו ועי״ד בש״ך צ״ז אות ב׳ יע״ש בפלאדי״ן ולא זב וצ״ע שם בלא זב דלא הוי נ״ט בר נ״ט דטעם א׳ באוכל ל״ש נ״ט בר נ״ט מ״מ הואיל ויבש מקומו ממש יע״ש בפריי עיין אות ט׳: