פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנח:א

אחר עמ״א ועח״י דמצוה אחר שש ומחצת כמ״ש הט״ז והב״ח ומ״ש הח״י דבין הערבים לא מיקרי עד שש ומחצה קשה דמשמע בין הערבים מיקרי אחר שש אלא דלא בקיאין כו׳ ועמ״א ברל״ג אות ב׳ עיקר שחיטה מדאורייתא משש ומחצה קשה ועיין מנחת כהן במביא השמש מאמר א׳ פרק י״ג בשם רש״י בא בין ערביים מתחלת שביעית יע״ש (מה שיש לומר מ״ש הראב״ע ז״ל שכתב רוב פסחים נשחטים בין שקיעה לצ״ה אפשר דם נפסל מסוף שקיעה והפסחים היו נשחטים מתחילת שקיעה עד סוף שקיעה גם מ״ש בפרשת יתרו שקיעת לילה היינו סוף שקיעה) ועפר״ח ראיה מחלת תודה שבע״פ אין מביאין קשה דאופין בתנור חול למכור בשוק ויכול להיות בע״פ ולא אפו כלל חמץ רק למכור מצות בשוק למי שצריך לו אחר פסח:

מה שהקשה על עולת שבת תנ״ג כיון דנתבטל קודם פסח אין חוזר וניעור ומותר לבשל בפסח פירשתיו שם בט״ז אות ב׳ יע״ש דמ״מ טעם חדש טעם בפסח ע״י בישול וחוזר וניעור ושאני לח בלח ממש כשכר ביין:

אם אפו מצות ל׳ יום קודש פסח אם אין לו אחרות יוצא בה עב״ח ועסי׳ תרל״ו ואי״ה שם יבואר. עסי׳ תל״ד בהג״ה ס״א והיינו מצות מצוה לא הוי לחם עוני ומ״מ שאר מצות ג״כ דא״א ליקח בטוב וליתן לתנור ונתכפל. עח״י סי׳ אות ט׳ ובא״ר ב׳ ובשם מהרי״ל מעשה שנחרכה חלה בתנור בליל י״ט והתיר מהרי״ל לצרפה ולקרוא שם חלה יע״ש ובא״ר שלא היה ראוי לאכילה יע״ש וצ״ע אם אין ראוי כלל לאכילת אדם י״ל דכתיב מלחם הארץ דבעינן שתהא עליה שם לחם ואע״פ ששורפין וחלה טמאה ג״כ בלא״ה לשריפה עומד מ״מ בשעת הפרשה אפשר לחם בעינן וצ״ע ואין בידי כעת מהרי״ל לעיין בו. ואם לומר שראוי לאכילה על ידי הדחק עסי׳ תנ״ד ס״ב עיסת הרועים וצריך עיון: